סימן קג - דיני שמתת יו"ט
סימן קג. דיני שמתת יו"ט, ובו י"ד סעיפים:
(א) כשם שמצוה לכבד את השבת ולענגו, כך מצוה לכבד כל ימים טובים ולענגן, שנאמר לקדוש ה' מכובד. וכל ימים טובים נאמר בהם מקרא קודש:
(ב) איזהו כבוד. זה שאמרו רז"ל שמצוה על האדם לגלח בערב יו"ט כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול. וכן מצוה לרחוץ בחמין ולחוף ראשו וליטול צפרניו בערב יום טוב כמו בערב שבת. וכן מצוה ללוש פת בביתו בערב יו"ט לכבוד יו"ט כמו בע"ש. וכן אסור לאכול בעיו"ט מן המנחה ולמעלה כמו בערב שבת, כדי שיאכל סעודת יו"ט לתיאבון. ואם חל עיו"ט בשבת, יאכל סעודה שלישית קודם מנחה קטנה. וכן הדין ביו"ט ראשון שהוא עיו"ט שני:
(ג) איזהו עונג. זה שאמרו רז"ל שחייב לאכול ביו"ט בכל יום שתי סעודות, אחת בלילה ואחת ביום. אבל סעודה שלישית, אין נוהגין בו. וחייב לקדש על היין קודם סעודה, ויבצע על שתי ככרות שלמות כמו בשבת. וירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו (וע"ל סי' ע"ב סעיף ז' ח'):
(ד) בכל יום טוב, בקידוש שבלילה אומרים לאחריו ברכת שהחיינו על שמחת החג חוץ מליל שביעי של פסח וליל שמיני שאין מברכין שהחיינו כיון שאינו רגל בפני עצמו. והנשים בשעת הדלקת הנרות אין להן לברך שהחיינו בשום יום טוב. וקצתן נוהגות לברך שהחיינו (חוץ מליל ז' וליל ח' של פסח) ולא מחינן להו (שאילת יעב"ץ):
(ה) חייב לשמח את אשתו ובניו וכל הנלוים אליו, כל אחד כראוי לו. הקטנים, נותן להם אגוזים ומגדנות. והנשים, בבגדים ותכשיטים כפי יכלתו. והאנשים, בבשר ויין. ונוהגין להרבות במיני מאכלים ביו"ט יותר מבשבת, כי ביו"ט נאמר בו שמחה ולא בשבת. וגם בגדי יו"ט יהיו יקרים יותר משל שבת:
(ו) ביום שני של פסח, יש לעשות בסעודה איזה דבר, לזכר סעודת אסתר שהיתה ביום זה, שבו ביום נתלה המן:
(ז) ביום ראשון של שבועות נוהגין לאכול מאכלי חלב, ויש בזה כמה טעמים, ורמז חדשה לה' בשבועותיכם ר"ת מחלב. ויש לאכול גם מאכלי דבש מפני שהתורה נמשלה להם, שנאמר דבש וחלב תחת לשונך (פ"ח בשם כל בו). וכיון שאוכלים מאכלי חלב וצריכין ג"כ לאכול בשר, שהרי מצוה לאכול בשר בכל יו"ט, צריכין ליזהר שלא יבואו לידי איסור. (וע"ל סימן מ"ו סעיף ז' י"א י"ב):
(ח) אע"פ שהאכילה והשתיה במועדות היא מצות עשה, לא יהא אוכל ושותה כל היום כולו, שהרי כבר נאמר עצרת לה' אלקיך. ואע"פ שנאמר עצרת תהיה לכם, כבר פירשו רז"ל חציו לה' וחציו לכם. לפיכך צריכין לעסוק גם בתורה:
(ט) וכשהוא אוכל ושותה, חייב להאכיל גם לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. שנא' והלוי והגר והיתום וגו'. אבל מי שנועל דלתי חצרו ואוכל ושותה הוא ואשתו ובניו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כרסו. ועל אלו נאמר זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם. ושמחה כזאת קלון הוא להם, שנאמר וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם:
(י) כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל, לא ימשוך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר כל מה שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה, כי השכרות והשחוק וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות, ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל, שנא' תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. הא למדת שהעבודה היא בשמחה, ואי אפשר לעבוד את ה' לא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות:
(יא) מדת החסידים אשר ה' לנגד תמיד ובכל דרכיהם ידעוהו, בעת שמחתם אז יותר ויותר הם מברכין ומשבחין להקב"ה אשר שמח אותם. ויאמר האדם בלבו בעת שמחתו והנאתו, אם כך היא שמחת העוה"ז אשר היא הבל כי יש אחריה תוגה וצער, מה תהיה שמחת העוה"ב התמידית שאין אחריה תוגה. ויתפלל להקב"ה שיטה לבו לעבדו ולעשות רצונו בלב שלם, ושישמחנו בשמחת עולם, ויזכנו לחיי העוה"ב לאור באור פני מלך חיים:
(יב) חייב כל אדם להשגיח על בני ביתו שלא יטיילו במקום שיבואו ח"ו לידי קלות ראש בהתערבם עם קלי הדעת, רק יהיו קדושים כי קדוש היום:
(יג) במוצאי יו"ט לחול או לחוה"מ אומר בתפלה אתה חוננתנו, ומבדיל על הכוס, אבל לא על הנר ולא על הבשמים:
(יד) נוהגין להרבות קצת באכילה ושתיה ביום שלאחר החג בכל שלש רגלים והוא אסרו חג ונוהגין שאין מתענין בו אפילו תתן וכלה ביום חופתן ולא יארצייט. ובאסרו חג שלאחר חג השבועות גם מצד הדין אסור להתענות בו, לפי שבזמן שבהמ"ק היה קיים, אם חל שבועות בשבת, היה יום טבוח הקרבנות ביום שלאחריו. אבל של פסח ושל סוכות, היו מקריבין ביום ראשון דחול המוער:
(א) כשם שמצוה לכבד את השבת ולענגו, כך מצוה לכבד כל ימים טובים ולענגן, שנאמר לקדוש ה' מכובד. וכל ימים טובים נאמר בהם מקרא קודש:
(ב) איזהו כבוד. זה שאמרו רז"ל שמצוה על האדם לגלח בערב יו"ט כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול. וכן מצוה לרחוץ בחמין ולחוף ראשו וליטול צפרניו בערב יום טוב כמו בערב שבת. וכן מצוה ללוש פת בביתו בערב יו"ט לכבוד יו"ט כמו בע"ש. וכן אסור לאכול בעיו"ט מן המנחה ולמעלה כמו בערב שבת, כדי שיאכל סעודת יו"ט לתיאבון. ואם חל עיו"ט בשבת, יאכל סעודה שלישית קודם מנחה קטנה. וכן הדין ביו"ט ראשון שהוא עיו"ט שני:
(ג) איזהו עונג. זה שאמרו רז"ל שחייב לאכול ביו"ט בכל יום שתי סעודות, אחת בלילה ואחת ביום. אבל סעודה שלישית, אין נוהגין בו. וחייב לקדש על היין קודם סעודה, ויבצע על שתי ככרות שלמות כמו בשבת. וירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו (וע"ל סי' ע"ב סעיף ז' ח'):
(ד) בכל יום טוב, בקידוש שבלילה אומרים לאחריו ברכת שהחיינו על שמחת החג חוץ מליל שביעי של פסח וליל שמיני שאין מברכין שהחיינו כיון שאינו רגל בפני עצמו. והנשים בשעת הדלקת הנרות אין להן לברך שהחיינו בשום יום טוב. וקצתן נוהגות לברך שהחיינו (חוץ מליל ז' וליל ח' של פסח) ולא מחינן להו (שאילת יעב"ץ):
(ה) חייב לשמח את אשתו ובניו וכל הנלוים אליו, כל אחד כראוי לו. הקטנים, נותן להם אגוזים ומגדנות. והנשים, בבגדים ותכשיטים כפי יכלתו. והאנשים, בבשר ויין. ונוהגין להרבות במיני מאכלים ביו"ט יותר מבשבת, כי ביו"ט נאמר בו שמחה ולא בשבת. וגם בגדי יו"ט יהיו יקרים יותר משל שבת:
(ו) ביום שני של פסח, יש לעשות בסעודה איזה דבר, לזכר סעודת אסתר שהיתה ביום זה, שבו ביום נתלה המן:
(ז) ביום ראשון של שבועות נוהגין לאכול מאכלי חלב, ויש בזה כמה טעמים, ורמז חדשה לה' בשבועותיכם ר"ת מחלב. ויש לאכול גם מאכלי דבש מפני שהתורה נמשלה להם, שנאמר דבש וחלב תחת לשונך (פ"ח בשם כל בו). וכיון שאוכלים מאכלי חלב וצריכין ג"כ לאכול בשר, שהרי מצוה לאכול בשר בכל יו"ט, צריכין ליזהר שלא יבואו לידי איסור. (וע"ל סימן מ"ו סעיף ז' י"א י"ב):
(ח) אע"פ שהאכילה והשתיה במועדות היא מצות עשה, לא יהא אוכל ושותה כל היום כולו, שהרי כבר נאמר עצרת לה' אלקיך. ואע"פ שנאמר עצרת תהיה לכם, כבר פירשו רז"ל חציו לה' וחציו לכם. לפיכך צריכין לעסוק גם בתורה:
(ט) וכשהוא אוכל ושותה, חייב להאכיל גם לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. שנא' והלוי והגר והיתום וגו'. אבל מי שנועל דלתי חצרו ואוכל ושותה הוא ואשתו ובניו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כרסו. ועל אלו נאמר זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם. ושמחה כזאת קלון הוא להם, שנאמר וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם:
(י) כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל, לא ימשוך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר כל מה שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה, כי השכרות והשחוק וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות, ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל, שנא' תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. הא למדת שהעבודה היא בשמחה, ואי אפשר לעבוד את ה' לא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות:
(יא) מדת החסידים אשר ה' לנגד תמיד ובכל דרכיהם ידעוהו, בעת שמחתם אז יותר ויותר הם מברכין ומשבחין להקב"ה אשר שמח אותם. ויאמר האדם בלבו בעת שמחתו והנאתו, אם כך היא שמחת העוה"ז אשר היא הבל כי יש אחריה תוגה וצער, מה תהיה שמחת העוה"ב התמידית שאין אחריה תוגה. ויתפלל להקב"ה שיטה לבו לעבדו ולעשות רצונו בלב שלם, ושישמחנו בשמחת עולם, ויזכנו לחיי העוה"ב לאור באור פני מלך חיים:
(יב) חייב כל אדם להשגיח על בני ביתו שלא יטיילו במקום שיבואו ח"ו לידי קלות ראש בהתערבם עם קלי הדעת, רק יהיו קדושים כי קדוש היום:
(יג) במוצאי יו"ט לחול או לחוה"מ אומר בתפלה אתה חוננתנו, ומבדיל על הכוס, אבל לא על הנר ולא על הבשמים:
(יד) נוהגין להרבות קצת באכילה ושתיה ביום שלאחר החג בכל שלש רגלים והוא אסרו חג ונוהגין שאין מתענין בו אפילו תתן וכלה ביום חופתן ולא יארצייט. ובאסרו חג שלאחר חג השבועות גם מצד הדין אסור להתענות בו, לפי שבזמן שבהמ"ק היה קיים, אם חל שבועות בשבת, היה יום טבוח הקרבנות ביום שלאחריו. אבל של פסח ושל סוכות, היו מקריבין ביום ראשון דחול המוער: