סימן קט - דיני המים
סימן קט. דיני המים, ובו ט' סעיפים:
(א) אין לשין אח המצות אלא במים שלנו הלילה, דהיינו שישאב אותם בין השמשות ויעמדו בתלוש כל הלילה. ואפי' אם הלילה ארוך יותר מי"ב שעות, אסור ללוש בהן עד אור היום. ואם הלילה קצר ואין י"ב שעות עד אור היום, צריכין להמתין עד שיעברו י"ב שעות משעה שנשאבו. ועמא דארעא נוהגין שמיד באור היום לשין עם המים שלנו אף שעדיין לא עברו י"ב שעות. ואף שיש להם על מה שיסמוכו, אבל רוב הפוסקים מחמירים בזה, וע"כ צריך ליזהר בדבר (עפמ"ג ומחה"ש סי' תנ"ה):
(ב) אם לא יוכל לשער את הזמן בין השמשות, יקדים קצת ובלבד שלא ישאב קודם שקיעת החמה. והמנהג לסנן את המים ולכסותן. וצריכין להעמידם במקום קר. וכשהוא נושאם ביום לבית, יזהר שלא יבא עליהם השמש:
(ג) יכול לשאוב בפעם אחת לכמה ימים. אבל המצוה היא לשאוב בשביל כל יום ויום בפני עצמו. ונוהגין שלא לשאוב בכלי חרס ישן אפילו הוא של פסח אלא אם כן הוא מצופה (גלעזירט), דכלי חרס ישן שאינו מצופה אינו הידור מצוה, ואין לשנות המנהג:
(ד) הנהרות בימי ניסן על פי הרוב הן יותר קרים מן הבארות, וע"כ ישאב מן הנהר. אך לפעמים הנהרות גדולים מהפשרת שלגים ואינם קרים כל כך, אז טוב יותר לשאוב מן הבארות:
(ה) לא ישאבום על ידי גוי אלא על ידי ישראל:
(ו) לא יתנם בבלי שהיה בו דבש או שאר מי פירות, אלא אם הגעילו קודם. מכל שכן שלא יתנם בכלי שהיה בו דבר חריף אפילו לא היה חמץ, משום דע"י דבר חריף ממהר להחמיץ ואפילו הגעלה לא מהני לזה. גם לא יתנם בכלי נחושת, שאינו מצנן כמו שאר כלים:
(ז) אם רואה שלא יספיקו לו המים שלנו, מותר להוסיף לתוכן שאר מים ובלבד שיהיה הרוב ממים שלנו. ולכתחילה טוב שיהיו שני שלישים ממים שלנו. ויש להדר אם אפשר, לשאוב את המים שמוסיפין, מתוך פלומפ או שאר באר מכוסה שאין השמש באה על המים:
(ח) כשאופין ביום ראשון, צריכין לשאוב ביום ה' בערב, כי ביום ערב שבת אי אפשר לצמצם בין השמשות. ובשעת הדחק ולא שאב ביום חמישי, ישאב בערב שבת לאחר מנחה או בשבת ע"י גוי:
(ט) אין לשפוך את המים מפני המת ולא מפני התקופה, שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע. ומ"מ לכתחלה כשיודע שהתקופה תפול, יניח בתוך המים חתיכת ברזל קטן ונקי, כמו מחט, ויהא תלוי בחוט שלא יצטרך אח"כ להכניס את היד לתוך חמים ליקח אותו אלא ימשכו עם החוט:
(א) אין לשין אח המצות אלא במים שלנו הלילה, דהיינו שישאב אותם בין השמשות ויעמדו בתלוש כל הלילה. ואפי' אם הלילה ארוך יותר מי"ב שעות, אסור ללוש בהן עד אור היום. ואם הלילה קצר ואין י"ב שעות עד אור היום, צריכין להמתין עד שיעברו י"ב שעות משעה שנשאבו. ועמא דארעא נוהגין שמיד באור היום לשין עם המים שלנו אף שעדיין לא עברו י"ב שעות. ואף שיש להם על מה שיסמוכו, אבל רוב הפוסקים מחמירים בזה, וע"כ צריך ליזהר בדבר (עפמ"ג ומחה"ש סי' תנ"ה):
(ב) אם לא יוכל לשער את הזמן בין השמשות, יקדים קצת ובלבד שלא ישאב קודם שקיעת החמה. והמנהג לסנן את המים ולכסותן. וצריכין להעמידם במקום קר. וכשהוא נושאם ביום לבית, יזהר שלא יבא עליהם השמש:
(ג) יכול לשאוב בפעם אחת לכמה ימים. אבל המצוה היא לשאוב בשביל כל יום ויום בפני עצמו. ונוהגין שלא לשאוב בכלי חרס ישן אפילו הוא של פסח אלא אם כן הוא מצופה (גלעזירט), דכלי חרס ישן שאינו מצופה אינו הידור מצוה, ואין לשנות המנהג:
(ד) הנהרות בימי ניסן על פי הרוב הן יותר קרים מן הבארות, וע"כ ישאב מן הנהר. אך לפעמים הנהרות גדולים מהפשרת שלגים ואינם קרים כל כך, אז טוב יותר לשאוב מן הבארות:
(ה) לא ישאבום על ידי גוי אלא על ידי ישראל:
(ו) לא יתנם בבלי שהיה בו דבש או שאר מי פירות, אלא אם הגעילו קודם. מכל שכן שלא יתנם בכלי שהיה בו דבר חריף אפילו לא היה חמץ, משום דע"י דבר חריף ממהר להחמיץ ואפילו הגעלה לא מהני לזה. גם לא יתנם בכלי נחושת, שאינו מצנן כמו שאר כלים:
(ז) אם רואה שלא יספיקו לו המים שלנו, מותר להוסיף לתוכן שאר מים ובלבד שיהיה הרוב ממים שלנו. ולכתחילה טוב שיהיו שני שלישים ממים שלנו. ויש להדר אם אפשר, לשאוב את המים שמוסיפין, מתוך פלומפ או שאר באר מכוסה שאין השמש באה על המים:
(ח) כשאופין ביום ראשון, צריכין לשאוב ביום ה' בערב, כי ביום ערב שבת אי אפשר לצמצם בין השמשות. ובשעת הדחק ולא שאב ביום חמישי, ישאב בערב שבת לאחר מנחה או בשבת ע"י גוי:
(ט) אין לשפוך את המים מפני המת ולא מפני התקופה, שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע. ומ"מ לכתחלה כשיודע שהתקופה תפול, יניח בתוך המים חתיכת ברזל קטן ונקי, כמו מחט, ויהא תלוי בחוט שלא יצטרך אח"כ להכניס את היד לתוך חמים ליקח אותו אלא ימשכו עם החוט: