סימן קיד - דין מכירת חמץ
ביטלו קודם פסח. ולכן מי שיש לו הרבה חמץ שאינו יכול לבער* מן העולם, צריך למכרו לגוי קודם הפסח בשעה שהוא עדיין מותר בהנאה. ולא יהא ענין מכירת חמץ אצל האדם כמו מצות אנשים מלומדה, אלא צריך שיגמור בדעתו שהוא מוכרו באמת לגוי מכירה גמורה וחלוטה. ולא ימכור ביוקר מן המחיר הראוי. ולאחר הפסח יבקש מאת הגוי שישלם לו את החוב. וכאשר ישיבהו שאין לו כסף, יבקש ממנו שיחזור וימכור לו את החמץ (עם החדר) בעד כך וכך. ולא יהא הדבר כחוכא בעלמא אלא כדרך הסוחרים ממש:
(ב) החמץ שהוא מוכר לגוי צריך שלא יהא בביתו של ישראל. ואם הגוי לוקח את החמץ לתוך ביתו, מה טוב. ואם אי אפשר שיקחהו לביתו, צריך להשכיר לו את החדר שהחמץ מונח בו. וצריך לכתוב בשטר שם הקונה, ובכמה השכיר לו את החדר, ושאגב קרקע הקנה לו את החמץ המונח שם, ויפרוט את כל החמץ בכמה מכר לו, אבל אינו צריך לפרוט סכום המדות ויוכל לכתוב רק בעד כמה כל מדה עד למדידה (עי' פרמ"ג). וכל מה שכתוב בשטר, ידבר עם הקונה גם בעל פה. ויקבל ממנו ערבון (דמי קדימה, דראנגאבע), ושאר המעות יזקוף עליו במלוה. ויהא הכל כתוב בשטר. וגם ימסור לו את המפתח מן החדר. חמץ שהוא בתוך כלי הצריך טבילה (כשלוקחו מגוי) לא ימכרנו עם הכלי, כי לאחר הפסח כשיחזור ויקנהו מן הגוי, יצטרך טבילה מחדש:
(ג) לאחר שמכר לו את החמץ, אם ירא פן יקלקל שם הקונה, יכול גם הוא לתלות שם מסגרת לשמירה, או אם הקונה רוצה להפקיד אצל הישראל את המפתח, רשאי. אבל אסור שיניח הישראל חותם על החמץ (עיין פרמ"ג):
(ד) אם אינו יכול להשכיר לו כל החדר, מפני שהוא צריך גם כן להשתמש בו, יעשה מחיצה לפני החמץ, וישכיר לו את המקום שעד המחיצה ויכתוב כן בתוך השטר. גם יכתוב שיש להקונה דריסת הרגל ללכת כרצונו אל המקום ההוא, וגם שאם ירצה הגוי הזה הקונה למכור את החמץ לגוי אחר בתוך הפסח או לישראל באסרו חג דפסח, יש לכולם דריסת הרגל ללכת שמה. וכן אם משכיר או מוכר לגוי חדר שצריכין ללכת שמה דרך רשותו של המוכר, צריך לכתוב כן בשטר, שיש לגוי הקונה ולכל הקונים שיבואו שמה דריסת הרגל ללכת שמה:
(ה) אם הבית הוא אצל הישראל רק בשכידות מישראל אחר, אזי אינו יכול להשכירו לגוי לבית דירה בלי רשות המשכיר. לכן יתנה בפירוש עם הגוי שאינו משכירו לו לדור בו, רק להחזיק בו כליו ומטלטליו. אבל לא ישכירו בפירוש להחזיק בו את החמץ, רק סתם להחזיק בו כליו ומטלטליו כרצונו. ומ"מ אם המשכיר בעיר, יקח ממנו רשות להשכירו. וכן מי שנוסע לדרך קודם פסח, ואשתו תמכור את החמץ, יתן לה רשות בפירוש שתשכיר את החדר:
(ו) אסור לעשות תנאי עם הגוי שלאחר הפסח מחוייב הגוי למכרו לו, או שהישראל מחוייב לחזור ולקנותו ממנו. אבל יכול להבטיחו שיחזור לקנותו ממנו ושיתן לו ריוח:
(ז) אסור למכור את החמץ למומר או למומרת, ולא לבן מומרת אעפ"י שילדתו מגוי לאחר שהמירה, כי לענין זה דינם כמו ישראל והוא חמצו של ישראל שעבר עליו הפסח דאסור בהנאה:
(ח) מי שיש לו חמץ במקום אחר או בדרך בעגלות או בספינה, יכול למכרו גם כן אגב קרקע שבמקומו, ומ"מ יפקירו ג"כ בפני בית דין או שלשה אנשים. ואם הובא לו החמץ בפסח, הגוי הקונה הוא ישלם שכר העגלה ויתר ההוצאות. ואם הובא לו חמץ אשר שלח לו גוי סחורה והוא לא בקשה ולא ידע, יקבלה ג"כ הגוי וישלם מה שמגיע להמביא, והישראל לא יתעסק בה כלל, ואדרבה יפקירה ג"כ בפני ב"ד או בפני שלשה אנשים:
(ט) מי שיש לו ריחיים, והטוחנים נותנים מכס תבואה מחומצת, צריך למכור או להשכיר את הריחיים קודם פסח לגוי:
(י) בענין מכירת בהמות שיאכילם הגוי חמץ, יש מחלוקת בין הגדולים ז"ל, ומי שאפשר לו להזהר, טוב לו. ואם א"א לו, יעשה עפ"י הוראת חכם:
(יא) מותר להלוות לישראל ככר חמץ קודם הפסח שיחזיר לו לאחר הפסח. ויש מקומות שנוהגין בזה איסור:
(יב) אם חמצו של ישראל הוא ברשות גוי או בהיפוך חמצו של גוי ברשות ישראל, יעשה שאלה היאך יתנהג בו כי יש בזה הרבה חילוקי דינים:
(יג) צריכין ליזהר שלא ליהנות לאחר הפסח מחמצו של ישראל שהוא חשוד שלא מכרו כדת:
נוסח שטר מכירת חמץ:
אנכי החתום למטה מכרתי להערל (פלוני) את כל השפירטוס שיש לי במרתף (קעללער) בדירה שאני דר בה. והמרתף הוא בתוך החצר מצד צפון. השני מצד מזרח, כל השפירטוס שיש לי שם הן בחביתין בינוניות הן בחביתין גדולות (קיפעס) הכל מכרתי להנ"ל עם הכלים בעד ר"ך זהובימ אעס"וו. וגם אראק שיש לי שם בצלוחית גדולה לערך שבע מדות מכרתי לו בעד ה' זהובים אעס"וו בלי הכלים וגם שליוואוויטץ (שאניו נקי) שיש לי שם בחבית קטנה (אנטיל) מכרתי לו בעד י"ב זהובים אעס"וו וחמשים צ"ל עם הכלי, וגם מכרתי לו שש חביות ריקנית שהיה בהם שפירעוס. ושתי חביות גדולות (קיפעס) בחשוקי ברזל ג"כ ריקנות משפירטוס שיש לי שם כולם מכרתי לו בעד ח' זהובים וחמשים צ"ל אעס"וו. גם חמשה שקים קמח חטים שיש לי בתוך החדר הנקרא שפייז השייך להדירה שאני דר בה מכרתי להנ"ל עם השקים בעד ל"ט זהובים אעס"וו, וגם כל הכלים מחמץ שיש לי שם דהיינו עריבות ותיבות מקמח מכרתי לו בעד ד' זהובים וחמשים צ"ל אעס"וו, גם גריסי שעורים (גערשטל) בשק קטן שיש לי שם מכרתי לו בעד א' זהב וחמשים צ"ל אעס"וו עם השק, וקבלתי מאתו ערבון (דראיגאבע) י' זהובים אעס"וו והמותר זקפתי עליו במלוה. וזמן הפרעון לא יאוחר מן עשרה ימים מיום דלמטה, והשכרתי להקונה הי"ל את המרתף הנ"ל ואת החדר הנ"ל מעכשיו עד עשרה ימים מיום דלמטה בעד ד' זהובים אעס"וו וקבלתי ערבון ג' זהובים אעס"וו והמותר זקפתי עליו במלוה שישלם לי לא יאוחד מי' ימים מיום דלמטה, ואגב קרקע המושכר לו דהיינו המרתף והחדר הנ"ל הקניתי לו כל המעלטלין הנ"ל, ואני מודה בהודאה גמורה שהשכרתי לו המרתף והחדר הנ"ל והקניתי לו כל המטלטלין הנ"ל בכל מיני קנינים המועילים באיזה מהם שיהיה הקנין חל ע"פ דתוה"ק וע"פ נימוסי הקיר"ה והמדינה בלי שום טענה ומענה, ורשות בידו לעשות בכל הנ"ל ככל חפצו ורצונו, למכור וליתן במתנה ולהשכיר בלי שום מוחה, וכן יש רשות בידו ליקח מיד כל הנ"ל לביתו, ואף אם ישאיר אותם כאשר המה שמה מעתה הכל הוא באחריותו של הקונה ואין עלי שום אחריות ואפי' אחריות אונס, ונתתי לו דריסת הרגל דרך חצרי ודרך ביתי לילך להמרתף ולהחדר הנ"ל המושכרים לו, וכן אם ירצה בתוך משך ימי השכירות למכור מהמטלטלין לאיש אחר. לכל הבאים מדעתו לכולם יש להם דריסת הרגל, גם מסרתי לו את המפתחות מן המרתף ומן החדר הנ"ל, נעשה בכל אופן היותר מועיל ע"פ דתוה"ק, וע"פ נימוסי הקיר"ה והמדינה:
אויגוואר י"ד ניסן תרל"ד ראובן בר' שמעון איזראעלאוויטש:
(ב) החמץ שהוא מוכר לגוי צריך שלא יהא בביתו של ישראל. ואם הגוי לוקח את החמץ לתוך ביתו, מה טוב. ואם אי אפשר שיקחהו לביתו, צריך להשכיר לו את החדר שהחמץ מונח בו. וצריך לכתוב בשטר שם הקונה, ובכמה השכיר לו את החדר, ושאגב קרקע הקנה לו את החמץ המונח שם, ויפרוט את כל החמץ בכמה מכר לו, אבל אינו צריך לפרוט סכום המדות ויוכל לכתוב רק בעד כמה כל מדה עד למדידה (עי' פרמ"ג). וכל מה שכתוב בשטר, ידבר עם הקונה גם בעל פה. ויקבל ממנו ערבון (דמי קדימה, דראנגאבע), ושאר המעות יזקוף עליו במלוה. ויהא הכל כתוב בשטר. וגם ימסור לו את המפתח מן החדר. חמץ שהוא בתוך כלי הצריך טבילה (כשלוקחו מגוי) לא ימכרנו עם הכלי, כי לאחר הפסח כשיחזור ויקנהו מן הגוי, יצטרך טבילה מחדש:
(ג) לאחר שמכר לו את החמץ, אם ירא פן יקלקל שם הקונה, יכול גם הוא לתלות שם מסגרת לשמירה, או אם הקונה רוצה להפקיד אצל הישראל את המפתח, רשאי. אבל אסור שיניח הישראל חותם על החמץ (עיין פרמ"ג):
(ד) אם אינו יכול להשכיר לו כל החדר, מפני שהוא צריך גם כן להשתמש בו, יעשה מחיצה לפני החמץ, וישכיר לו את המקום שעד המחיצה ויכתוב כן בתוך השטר. גם יכתוב שיש להקונה דריסת הרגל ללכת כרצונו אל המקום ההוא, וגם שאם ירצה הגוי הזה הקונה למכור את החמץ לגוי אחר בתוך הפסח או לישראל באסרו חג דפסח, יש לכולם דריסת הרגל ללכת שמה. וכן אם משכיר או מוכר לגוי חדר שצריכין ללכת שמה דרך רשותו של המוכר, צריך לכתוב כן בשטר, שיש לגוי הקונה ולכל הקונים שיבואו שמה דריסת הרגל ללכת שמה:
(ה) אם הבית הוא אצל הישראל רק בשכידות מישראל אחר, אזי אינו יכול להשכירו לגוי לבית דירה בלי רשות המשכיר. לכן יתנה בפירוש עם הגוי שאינו משכירו לו לדור בו, רק להחזיק בו כליו ומטלטליו. אבל לא ישכירו בפירוש להחזיק בו את החמץ, רק סתם להחזיק בו כליו ומטלטליו כרצונו. ומ"מ אם המשכיר בעיר, יקח ממנו רשות להשכירו. וכן מי שנוסע לדרך קודם פסח, ואשתו תמכור את החמץ, יתן לה רשות בפירוש שתשכיר את החדר:
(ו) אסור לעשות תנאי עם הגוי שלאחר הפסח מחוייב הגוי למכרו לו, או שהישראל מחוייב לחזור ולקנותו ממנו. אבל יכול להבטיחו שיחזור לקנותו ממנו ושיתן לו ריוח:
(ז) אסור למכור את החמץ למומר או למומרת, ולא לבן מומרת אעפ"י שילדתו מגוי לאחר שהמירה, כי לענין זה דינם כמו ישראל והוא חמצו של ישראל שעבר עליו הפסח דאסור בהנאה:
(ח) מי שיש לו חמץ במקום אחר או בדרך בעגלות או בספינה, יכול למכרו גם כן אגב קרקע שבמקומו, ומ"מ יפקירו ג"כ בפני בית דין או שלשה אנשים. ואם הובא לו החמץ בפסח, הגוי הקונה הוא ישלם שכר העגלה ויתר ההוצאות. ואם הובא לו חמץ אשר שלח לו גוי סחורה והוא לא בקשה ולא ידע, יקבלה ג"כ הגוי וישלם מה שמגיע להמביא, והישראל לא יתעסק בה כלל, ואדרבה יפקירה ג"כ בפני ב"ד או בפני שלשה אנשים:
(ט) מי שיש לו ריחיים, והטוחנים נותנים מכס תבואה מחומצת, צריך למכור או להשכיר את הריחיים קודם פסח לגוי:
(י) בענין מכירת בהמות שיאכילם הגוי חמץ, יש מחלוקת בין הגדולים ז"ל, ומי שאפשר לו להזהר, טוב לו. ואם א"א לו, יעשה עפ"י הוראת חכם:
(יא) מותר להלוות לישראל ככר חמץ קודם הפסח שיחזיר לו לאחר הפסח. ויש מקומות שנוהגין בזה איסור:
(יב) אם חמצו של ישראל הוא ברשות גוי או בהיפוך חמצו של גוי ברשות ישראל, יעשה שאלה היאך יתנהג בו כי יש בזה הרבה חילוקי דינים:
(יג) צריכין ליזהר שלא ליהנות לאחר הפסח מחמצו של ישראל שהוא חשוד שלא מכרו כדת:
נוסח שטר מכירת חמץ:
אנכי החתום למטה מכרתי להערל (פלוני) את כל השפירטוס שיש לי במרתף (קעללער) בדירה שאני דר בה. והמרתף הוא בתוך החצר מצד צפון. השני מצד מזרח, כל השפירטוס שיש לי שם הן בחביתין בינוניות הן בחביתין גדולות (קיפעס) הכל מכרתי להנ"ל עם הכלים בעד ר"ך זהובימ אעס"וו. וגם אראק שיש לי שם בצלוחית גדולה לערך שבע מדות מכרתי לו בעד ה' זהובים אעס"וו בלי הכלים וגם שליוואוויטץ (שאניו נקי) שיש לי שם בחבית קטנה (אנטיל) מכרתי לו בעד י"ב זהובים אעס"וו וחמשים צ"ל עם הכלי, וגם מכרתי לו שש חביות ריקנית שהיה בהם שפירעוס. ושתי חביות גדולות (קיפעס) בחשוקי ברזל ג"כ ריקנות משפירטוס שיש לי שם כולם מכרתי לו בעד ח' זהובים וחמשים צ"ל אעס"וו. גם חמשה שקים קמח חטים שיש לי בתוך החדר הנקרא שפייז השייך להדירה שאני דר בה מכרתי להנ"ל עם השקים בעד ל"ט זהובים אעס"וו, וגם כל הכלים מחמץ שיש לי שם דהיינו עריבות ותיבות מקמח מכרתי לו בעד ד' זהובים וחמשים צ"ל אעס"וו, גם גריסי שעורים (גערשטל) בשק קטן שיש לי שם מכרתי לו בעד א' זהב וחמשים צ"ל אעס"וו עם השק, וקבלתי מאתו ערבון (דראיגאבע) י' זהובים אעס"וו והמותר זקפתי עליו במלוה. וזמן הפרעון לא יאוחר מן עשרה ימים מיום דלמטה, והשכרתי להקונה הי"ל את המרתף הנ"ל ואת החדר הנ"ל מעכשיו עד עשרה ימים מיום דלמטה בעד ד' זהובים אעס"וו וקבלתי ערבון ג' זהובים אעס"וו והמותר זקפתי עליו במלוה שישלם לי לא יאוחד מי' ימים מיום דלמטה, ואגב קרקע המושכר לו דהיינו המרתף והחדר הנ"ל הקניתי לו כל המעלטלין הנ"ל, ואני מודה בהודאה גמורה שהשכרתי לו המרתף והחדר הנ"ל והקניתי לו כל המטלטלין הנ"ל בכל מיני קנינים המועילים באיזה מהם שיהיה הקנין חל ע"פ דתוה"ק וע"פ נימוסי הקיר"ה והמדינה בלי שום טענה ומענה, ורשות בידו לעשות בכל הנ"ל ככל חפצו ורצונו, למכור וליתן במתנה ולהשכיר בלי שום מוחה, וכן יש רשות בידו ליקח מיד כל הנ"ל לביתו, ואף אם ישאיר אותם כאשר המה שמה מעתה הכל הוא באחריותו של הקונה ואין עלי שום אחריות ואפי' אחריות אונס, ונתתי לו דריסת הרגל דרך חצרי ודרך ביתי לילך להמרתף ולהחדר הנ"ל המושכרים לו, וכן אם ירצה בתוך משך ימי השכירות למכור מהמטלטלין לאיש אחר. לכל הבאים מדעתו לכולם יש להם דריסת הרגל, גם מסרתי לו את המפתחות מן המרתף ומן החדר הנ"ל, נעשה בכל אופן היותר מועיל ע"פ דתוה"ק, וע"פ נימוסי הקיר"ה והמדינה:
אויגוואר י"ד ניסן תרל"ד ראובן בר' שמעון איזראעלאוויטש: