מאגר ספרי קודש

סימן קל. דיני עשרת ימי תשובה, ובו ו' סעיפים:

(א) עשרת ימי תשובה, שמם מורה עליהם שהם מיוחדים לתשובה. וכל אדם מחוייב אז לשוב בתשובה שלימה לפני ה' ית"ש קודם בא יום הגדול והנורא יום הכיפורים, שנא' לפני ה' תטהרו. ונאמר דרשו ה' בהמצאו, וארז"ל אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ. לכן צריך האדם בימים אלו לפשפש במעשיו ולשוב ממעשיו הרעים. וספק עבירה צריכה יותר תשובה מעבירה ודאית, כי יותר מתחרט האדם כשהוא יודע שעשה עבירה מאם אינו יודע. ולכן קרבן אשם תלוי צריך להיות יותר ביוקר מקרבן חטאת. וירבה בתורה ובמצוות ובצדקה וימעט בעסקיו. וכתב הרמ"ק ז"ל שיהיו ימים אלו כמו חול המועד, שלא יעשה בהם אלא מלאכה הכרחית. וביותר צריך האדם לתקן דברים שבינו לבין חבירו אשר עליהם אין כפרה עד שיחזיר את הגזל ואת העושק, ויפייסו שימחול לו:

(ב) ראוי לאדם שיתנהג בימים אלו גם בחומרות שאינו נוהג בהם כל השנה, כי גם אנו מבקשים מאת ה' ית"ש שיתנהג עמנו בחסידות. והאוכל כל השנה פת פלטר, לא יאכל בימים אלו כי אם פת ישראל. וכדומה לזה:

(ג) בברכת המזון יש נוהגין לומר הרחמן יחדש וכו' כמו בראש השנה:

(ד) נוהגין שלא לעשות נשואין בימים אלו:

(ה) בשבת שובה יש לקרות למפטיר אדם חשוב:

(ו) יש נוהגין שאין מקדשין את הלבנה עד מוצאי יוהכ"פ שאז שמחים ומקודם היו בדאגה. וי"א דאדרבה טוב לקדשה קודם כדי להוסיף בזכיות, והכל לפי הזמן. במקום שמצוי לקנות אתרוגים לולבין והדסים, נוהגין אנשי מעשה להיות זריזין מקדימים לקנות בימים אלו כדי שתצטרף גם המצוה היקרה הזאת לזכיותנו: