סימן קלו - הלכות לולב ושאר המינים
סימן קלו. הלכות לולב ושאר המינים, ובו י' סעיפים:
(א) כבר נהגו ישראל שמי שהוא קונה אתרוג ולולב והוא אינו מבין, מראה אותן למורה הוראה אם הם כשרים או לא, כי יש הרבה חילוקי דינים. ויש להדר לקנות לולב חדש, כי לולב היבש אינו כשר אלא בשעת הדחק. וי"א דכל שכלה הירקות שבו, הוי יבש. שזעור הלולב שיהיה השדרה חוץ מן העלין העליונים ארבעה טפחים. ובשעת הדחק י"ג גודלין ושליש גודל סגי:
(ב) ההדס צריך להיות משולש, דהיינו שיוצאין בו מכל קן וקן שלש עלין בשורה אחת בשוה שלא יהיה אחד גבוה או נמוך מחבריו. וצריכין שיהיו העלין חופין את עצו, דהיינו שראש כל עלה יגיע למעלה מעוקצה של העלה שלמעלה. ובתוך אלו ההדסים המובאים ממרחק, בדוחק שימצאו כשרים, וצריכין לבדקם. והירא דבר ה' יהדר לקנות הדסים לחים ירוקים משולשים ומהודרים. והגדלים במדינתנו צריכין לדקדק בם אם אינם מורכבים ואם לא גדלו בעציץ שאינו נקוב. וכן צריכים לדקדק בזה בלולבין הגדלים במדינתנו. אם אינו בנמצא הדסים משולשים, יטול שאינם משולשים ולא יברך:
(ג) שיעור ההדס שלשה טפחים. ובשעת הדחק סגי בעשרה גודלין. ויהיה כל ההדס מלמטה עד למעלה משולש. ובשעת הדחק אם למטה המועט אינו משולש והרוב שלמעלה משולש, גם כן כשר. צריכין לדקדק שלא ינשרו העלין מן ההדס, כי אם נשרו אפילו מקצת עלין יש כמה חילוקי דינים וצריכין לעשות שאלת חכם:
(ד) צריכין להשגיח שלא יהא נקטם ראשו, דהיינו ראש העץ. ואם אין לו רק קטומים, יעשה שאלת חכם. אבל הענפים הקטנים שיוצאין בין הקנים, צריכים לקטום אותם שלא יפסיקו בין הקנים:
(ה) הערבה ידועה. העלה משוך, ופיה חלק, והקנה אדום. ואפי' בעודו ירוק כשר, כיון שכשהוא שוהה באילן מתאדם. ורוב מין זה גדל אצל הנחלים, וע"כ נקרא ערבי נחל. ואפילו הגדלים במקום אחר כשרים, אלא שאם אפשר יש להדר ליקח מאותן הגדלים אצל נחל. שיעור הערבה כשיעור ההדס:
(ו) ערבה שיבשה או שנשרו רוב העלין שלה או שנקטם ראש העץ, פסולה. וי"א דגם אם נדלדלו העלין מן הקנה ותלוים למטה פסולה. וצריכים להשגיח מאד גם בערבה, כי לפעמים מחמת שתוחבין אותה אל הלולב או על ידי הנענועין, נושרין העלין ואז פסולה:
(ז) צריך ליזהר שלא יקצוץ הישראל בעצמו מן האילן אחד מארבעת המינים לצרכו אפילו נתן לו בעל הקרקע רשות, אלא הגוי או ישראל אחר יקצצם ויקח מהם:
(ח) לוקחין שלשה בדי הדס ושני בדי ערבה (ואין להוסיף) ואוגדין אותם עם הלולב שיהיו כולן אגודה אחת. וצריכין להשגיח שיהיו כולם כדרך גדילתן, דהיינו מקום החתך למטה, שאם גתהפך אפילו רק בד אחד גם בדיעבד אינו יוצא. ויש לאגוד את ההדס מימין השדרה אל הלולב, ואת הערבה משמאלו, דהיינו שכשיטול את הלולב והשדרה נגד פניו, יהיה ההדס נגד ימינו והערבה נגד שמאלו, ויהיו למטה הכל שוים, כדי שכשיטול את הלולב יאחוז כולם. ומ"מ יש לראות שיהיה ההדס מעט גבוה מן הערבה. וצריך להשגיח שתצא השדרה מן הלולב למעלה מן ההדס לכל הפחות טפח. קושר כולם ביחד בקשר גמור, דהיינו שני קשרים זה ע"ג זה. ומלבד מה שקשר אלו המינים ביחד, יעשה עוד בלולב שלשה קשרים, רק טפח אחר מן הלולב למעלה יהיה בלי קשר כדי לכסבס בו בשעת הנענועים. אם יש חוט כרוך על ההדס צריך להסירו קודם האגוד שלא יהא חציצה. אם הותרה האגודה ביו"ט, אסור לאגרה ביו"ט בקשר אלא בעניבה, או כמו שנוהגין שכורכים סביבותיהם ותוחבין ראש הכרך לתוך העגול הכרוך:
(ט) ערבה שנתלשה ביו"ט, בין ביו"ט הראשון בין ביו"ט שני, אסורה היום אפילו בטלטול בעלמא, כי הוא מוקצה גמור. ואם נתלשה ביו"ט ראשון כשרה ביו"ט שני. אך אם חל יום ראשון בשבת ונתלשה, אסורה גם ביום שני. אם הובאו מחוץ לתחום אתרוג או שאר מינים, מותרין לטלטלן ולצאת בהם. אך אם אין העיר מתוקנת בעירובין, אסורין לטלטל לחוץ מן הבית שהם שם, וילכו כולם שמה לצאת בהם:
(י) מי שאין לו כל ארבעת המינים מובחרים, טוב לו יותר לצאת בשל חברו (ועי' פי' שלחא"ז סעיף ח'). ומ"מ מצוה לו שיהיו לו גם כן ד' מינים כפי השגת ידו, לעשות בהם הנענועים בהלל ובהקפות:
(א) כבר נהגו ישראל שמי שהוא קונה אתרוג ולולב והוא אינו מבין, מראה אותן למורה הוראה אם הם כשרים או לא, כי יש הרבה חילוקי דינים. ויש להדר לקנות לולב חדש, כי לולב היבש אינו כשר אלא בשעת הדחק. וי"א דכל שכלה הירקות שבו, הוי יבש. שזעור הלולב שיהיה השדרה חוץ מן העלין העליונים ארבעה טפחים. ובשעת הדחק י"ג גודלין ושליש גודל סגי:
(ב) ההדס צריך להיות משולש, דהיינו שיוצאין בו מכל קן וקן שלש עלין בשורה אחת בשוה שלא יהיה אחד גבוה או נמוך מחבריו. וצריכין שיהיו העלין חופין את עצו, דהיינו שראש כל עלה יגיע למעלה מעוקצה של העלה שלמעלה. ובתוך אלו ההדסים המובאים ממרחק, בדוחק שימצאו כשרים, וצריכין לבדקם. והירא דבר ה' יהדר לקנות הדסים לחים ירוקים משולשים ומהודרים. והגדלים במדינתנו צריכין לדקדק בם אם אינם מורכבים ואם לא גדלו בעציץ שאינו נקוב. וכן צריכים לדקדק בזה בלולבין הגדלים במדינתנו. אם אינו בנמצא הדסים משולשים, יטול שאינם משולשים ולא יברך:
(ג) שיעור ההדס שלשה טפחים. ובשעת הדחק סגי בעשרה גודלין. ויהיה כל ההדס מלמטה עד למעלה משולש. ובשעת הדחק אם למטה המועט אינו משולש והרוב שלמעלה משולש, גם כן כשר. צריכין לדקדק שלא ינשרו העלין מן ההדס, כי אם נשרו אפילו מקצת עלין יש כמה חילוקי דינים וצריכין לעשות שאלת חכם:
(ד) צריכין להשגיח שלא יהא נקטם ראשו, דהיינו ראש העץ. ואם אין לו רק קטומים, יעשה שאלת חכם. אבל הענפים הקטנים שיוצאין בין הקנים, צריכים לקטום אותם שלא יפסיקו בין הקנים:
(ה) הערבה ידועה. העלה משוך, ופיה חלק, והקנה אדום. ואפי' בעודו ירוק כשר, כיון שכשהוא שוהה באילן מתאדם. ורוב מין זה גדל אצל הנחלים, וע"כ נקרא ערבי נחל. ואפילו הגדלים במקום אחר כשרים, אלא שאם אפשר יש להדר ליקח מאותן הגדלים אצל נחל. שיעור הערבה כשיעור ההדס:
(ו) ערבה שיבשה או שנשרו רוב העלין שלה או שנקטם ראש העץ, פסולה. וי"א דגם אם נדלדלו העלין מן הקנה ותלוים למטה פסולה. וצריכים להשגיח מאד גם בערבה, כי לפעמים מחמת שתוחבין אותה אל הלולב או על ידי הנענועין, נושרין העלין ואז פסולה:
(ז) צריך ליזהר שלא יקצוץ הישראל בעצמו מן האילן אחד מארבעת המינים לצרכו אפילו נתן לו בעל הקרקע רשות, אלא הגוי או ישראל אחר יקצצם ויקח מהם:
(ח) לוקחין שלשה בדי הדס ושני בדי ערבה (ואין להוסיף) ואוגדין אותם עם הלולב שיהיו כולן אגודה אחת. וצריכין להשגיח שיהיו כולם כדרך גדילתן, דהיינו מקום החתך למטה, שאם גתהפך אפילו רק בד אחד גם בדיעבד אינו יוצא. ויש לאגוד את ההדס מימין השדרה אל הלולב, ואת הערבה משמאלו, דהיינו שכשיטול את הלולב והשדרה נגד פניו, יהיה ההדס נגד ימינו והערבה נגד שמאלו, ויהיו למטה הכל שוים, כדי שכשיטול את הלולב יאחוז כולם. ומ"מ יש לראות שיהיה ההדס מעט גבוה מן הערבה. וצריך להשגיח שתצא השדרה מן הלולב למעלה מן ההדס לכל הפחות טפח. קושר כולם ביחד בקשר גמור, דהיינו שני קשרים זה ע"ג זה. ומלבד מה שקשר אלו המינים ביחד, יעשה עוד בלולב שלשה קשרים, רק טפח אחר מן הלולב למעלה יהיה בלי קשר כדי לכסבס בו בשעת הנענועים. אם יש חוט כרוך על ההדס צריך להסירו קודם האגוד שלא יהא חציצה. אם הותרה האגודה ביו"ט, אסור לאגרה ביו"ט בקשר אלא בעניבה, או כמו שנוהגין שכורכים סביבותיהם ותוחבין ראש הכרך לתוך העגול הכרוך:
(ט) ערבה שנתלשה ביו"ט, בין ביו"ט הראשון בין ביו"ט שני, אסורה היום אפילו בטלטול בעלמא, כי הוא מוקצה גמור. ואם נתלשה ביו"ט ראשון כשרה ביו"ט שני. אך אם חל יום ראשון בשבת ונתלשה, אסורה גם ביום שני. אם הובאו מחוץ לתחום אתרוג או שאר מינים, מותרין לטלטלן ולצאת בהם. אך אם אין העיר מתוקנת בעירובין, אסורין לטלטל לחוץ מן הבית שהם שם, וילכו כולם שמה לצאת בהם:
(י) מי שאין לו כל ארבעת המינים מובחרים, טוב לו יותר לצאת בשל חברו (ועי' פי' שלחא"ז סעיף ח'). ומ"מ מצוה לו שיהיו לו גם כן ד' מינים כפי השגת ידו, לעשות בהם הנענועים בהלל ובהקפות: