סימן קלח - דיני הושענא רבה
סימן קלח. דיני הושענא רבה, שמיני עצרת ושמחת תורה, ובו י' סעיפים:
(א) ביום חמישי של חול המועד הוא הושענא רבה. נוהגין להיות נעורים בלילה שלפניו לעסוק בתורה כמו שנדפס הסדר, לפי שבחג נידונין על המים, שכל חיי האדם תלויים במים, והיום הוא יום האחרון של החג והכל הולך אחר החיתום. בשחרית מרבים קצת בנרות בבהכ"נ כמו ביוהכ"פ, והש"ץ לובש את הקיטל. אומרים למנצח כמו ביו"ט ואומרים גם מזמור לתודה ואין אומרים נשמת. ואומרים אין כמוך שמע ישראל כמו ביום טוב, ובקדושת מוסף נעריצך:
(ב) מנהג נביאים שכל אחד יטול ביום זה ערבה מיוחדת מלבד הערבה שבלולב. וכל הפוסל בערבה שבלולב פוסל בערבה זו. לכן לא יקצצנה הישראל בעצמו לצרכו (כמש"ל סי' קל"ו ס"ז). אלא שאם נשרו אפילו רוב העלין, כשרה, ואפילו עלה אחד בבד אחד כשרה. ומ"מ הידור מצוה הוא שיהיו בה עלין הרבה, והבדים ארוכים. והמנהג היפה לקחת חמש בדין ואוגדין אותם בעלי לולב:
(ג) אין לוקחין אותה עם הלולב ביחד, אלא כשמגיע לתענה אמונים מניחים את הלולב והאתרוג ונוטלין אותה לפי שאז מתפללין על המים. ולאחר גמר ההושענות מנענין עמה ואח"כ חובטין אותה בקרקע חמש פעמים ודי בזה אפילו לא נחסרו עליה. ולאחר החבטה לא יזרקנה על הקרקע משום ביזוי מצוה. וטוב להצניעה להשליכה בתוך האש שאופין מצות, הואיל ואיתעבד בה חדא מצוה ליתעבד בה מצוה אחריתא:
(ד) ליל שמיני עצרת יש להמתין שלא לקדש עד הלילה. ומברכין בקידוש שהחיינו לפי שהוא רגל בפני עצמו. ואין מברכין לישב בסוכה, לפי שבתפלה ובקידוש אומרים יום השמיני חג העצרת הזה, ואם היו מברכין לישב בסוכה הוי תרתי דסתרי:
(ה) ליל שמיני עצרת וכל היום, אוכלין בסוכה אלא שאין מברכין כמו שכתבנו. ולאחר הגמר אומרים יה"ר וכו'. ובענין השינה בסוכה, יש מקילין וכן נוהגין. אבל הנכון להחמיר:
(ו) בשמיני סמוך לחשיכה יכול לפנות את הכלים מן הסוכה לתוך הבית אבל לא יסדרם ביום משום דהוי כמכין מיום טוב לחברו:
(ז) יום אחרון של החג שהוא ג"כ שמיני עצרת, נקרא שמחת תורה, לפי שמסיימין בו את התורה ושמחים בה. ערבית לאחר התפלה עושין הקפות ואח"כ מכניסין ספרי התורה ומשיירין אחד שקורין בו תלתא גברי בפרשת וזאת הברכה. ויש מקומות שנוהגין לקרות בפרשיות נדרים. אחר קריאת התורה אומרים חצי קדיש, ומכניסין את ספר התורה ואומרים עלינו:
(ח) ביום שמחת תורה נוהגין בהרבה מקומות שהכהנים נושאים כפיהם בתפלת שחרית ולא במוסף, משום דבמוסף יש חשש שכרות. ואין אומרים ותערב בתפלת שחרית:
(ט) ביום, אחר ההקפות, משיירין ג' ס"ת ומרבים בקרואים בס"ת א' בפרשת וזאת הברכה כמה פעמים עד מעונה, ובסוף קוראים כל הנערים. והנכון שהגדול שבהם יברך והשאר ישמעו. וקורין להם פרשת המלאך הגואל וגו'. אח"כ קוראין לחתן תורה וקורא מן מעונה עד גמירא. וכס"ת השני קורא חתן בראשית, ואומרים חצי קדיש, וקורין בשלישי מפטיר (וע"ל סי' ע"ט ס"א). ונוהגין בהרבה מקומות לדקדק לקרות לחתן תורה אדם חשוב. ואפילו מי שעלה כבר בפ' וזאת הברכה, מ"מ עולה לחתן תורה או לחתן בראשית. במקום שאין להם אלא שני ספרי תורה, קורין בראשון חאת הברכה ובשני בראשית וחוזרין ולוקחין את הראשון למפטיר:
(י) נוהגין שהחתן תורה והחתן בראשית נודרין נדבות, וקורין לכל מרעיהם ועושין משתה ושמחה לסיומה של תורה ולהתחלתה. דאיתא במדרש (תחלת קהלת) ויבא ירושלם ויעמד לפני ארון ברית ה' וגו' ויעש משתה לכל עבדיו, אמר ר' יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה:
(א) ביום חמישי של חול המועד הוא הושענא רבה. נוהגין להיות נעורים בלילה שלפניו לעסוק בתורה כמו שנדפס הסדר, לפי שבחג נידונין על המים, שכל חיי האדם תלויים במים, והיום הוא יום האחרון של החג והכל הולך אחר החיתום. בשחרית מרבים קצת בנרות בבהכ"נ כמו ביוהכ"פ, והש"ץ לובש את הקיטל. אומרים למנצח כמו ביו"ט ואומרים גם מזמור לתודה ואין אומרים נשמת. ואומרים אין כמוך שמע ישראל כמו ביום טוב, ובקדושת מוסף נעריצך:
(ב) מנהג נביאים שכל אחד יטול ביום זה ערבה מיוחדת מלבד הערבה שבלולב. וכל הפוסל בערבה שבלולב פוסל בערבה זו. לכן לא יקצצנה הישראל בעצמו לצרכו (כמש"ל סי' קל"ו ס"ז). אלא שאם נשרו אפילו רוב העלין, כשרה, ואפילו עלה אחד בבד אחד כשרה. ומ"מ הידור מצוה הוא שיהיו בה עלין הרבה, והבדים ארוכים. והמנהג היפה לקחת חמש בדין ואוגדין אותם בעלי לולב:
(ג) אין לוקחין אותה עם הלולב ביחד, אלא כשמגיע לתענה אמונים מניחים את הלולב והאתרוג ונוטלין אותה לפי שאז מתפללין על המים. ולאחר גמר ההושענות מנענין עמה ואח"כ חובטין אותה בקרקע חמש פעמים ודי בזה אפילו לא נחסרו עליה. ולאחר החבטה לא יזרקנה על הקרקע משום ביזוי מצוה. וטוב להצניעה להשליכה בתוך האש שאופין מצות, הואיל ואיתעבד בה חדא מצוה ליתעבד בה מצוה אחריתא:
(ד) ליל שמיני עצרת יש להמתין שלא לקדש עד הלילה. ומברכין בקידוש שהחיינו לפי שהוא רגל בפני עצמו. ואין מברכין לישב בסוכה, לפי שבתפלה ובקידוש אומרים יום השמיני חג העצרת הזה, ואם היו מברכין לישב בסוכה הוי תרתי דסתרי:
(ה) ליל שמיני עצרת וכל היום, אוכלין בסוכה אלא שאין מברכין כמו שכתבנו. ולאחר הגמר אומרים יה"ר וכו'. ובענין השינה בסוכה, יש מקילין וכן נוהגין. אבל הנכון להחמיר:
(ו) בשמיני סמוך לחשיכה יכול לפנות את הכלים מן הסוכה לתוך הבית אבל לא יסדרם ביום משום דהוי כמכין מיום טוב לחברו:
(ז) יום אחרון של החג שהוא ג"כ שמיני עצרת, נקרא שמחת תורה, לפי שמסיימין בו את התורה ושמחים בה. ערבית לאחר התפלה עושין הקפות ואח"כ מכניסין ספרי התורה ומשיירין אחד שקורין בו תלתא גברי בפרשת וזאת הברכה. ויש מקומות שנוהגין לקרות בפרשיות נדרים. אחר קריאת התורה אומרים חצי קדיש, ומכניסין את ספר התורה ואומרים עלינו:
(ח) ביום שמחת תורה נוהגין בהרבה מקומות שהכהנים נושאים כפיהם בתפלת שחרית ולא במוסף, משום דבמוסף יש חשש שכרות. ואין אומרים ותערב בתפלת שחרית:
(ט) ביום, אחר ההקפות, משיירין ג' ס"ת ומרבים בקרואים בס"ת א' בפרשת וזאת הברכה כמה פעמים עד מעונה, ובסוף קוראים כל הנערים. והנכון שהגדול שבהם יברך והשאר ישמעו. וקורין להם פרשת המלאך הגואל וגו'. אח"כ קוראין לחתן תורה וקורא מן מעונה עד גמירא. וכס"ת השני קורא חתן בראשית, ואומרים חצי קדיש, וקורין בשלישי מפטיר (וע"ל סי' ע"ט ס"א). ונוהגין בהרבה מקומות לדקדק לקרות לחתן תורה אדם חשוב. ואפילו מי שעלה כבר בפ' וזאת הברכה, מ"מ עולה לחתן תורה או לחתן בראשית. במקום שאין להם אלא שני ספרי תורה, קורין בראשון חאת הברכה ובשני בראשית וחוזרין ולוקחין את הראשון למפטיר:
(י) נוהגין שהחתן תורה והחתן בראשית נודרין נדבות, וקורין לכל מרעיהם ועושין משתה ושמחה לסיומה של תורה ולהתחלתה. דאיתא במדרש (תחלת קהלת) ויבא ירושלם ויעמד לפני ארון ברית ה' וגו' ויעש משתה לכל עבדיו, אמר ר' יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה: