סימן קמא - הלכות מגילה
סימן קמא. הלכות מגילה, ובו כ"ג סעיפים:
(א) משנכנס אדר מרבים בשמחה. וישראל שיש לו דין ודברים עם גוי ישפוט עמו בחודש זה:
(ב) בימי מרדכי ואסתר נקהלו היהודים בשלשה עשר לחודש אדר לעמוד על נפשם ולהנקם מאויביהם, והיו צריכין לבקש רחמים מאת ה' ית"ש שיעזרם. ומצינו שבאשר היו ישראל במלחמה התענו שיעזרם ה'. וגם משה רבינו ע"ה ביום שנלחם עם עמלק התענה. וא"כ מסתמא גם אז בימי מרדכי ואסתר התענו ביום י"ג באדר, ולכן קבלו עליהם כל ישראל יום זה לתענית צבור ונקרא תענית אסתר כדי לזכור שהבורא ית"ש רואה ושומע תפלת כל איש כעת צרתו כאשר יתענה וישוב אל ה' בכל לבבו, כמו שעשה לאבותינו בימים ההם. ומ"מ אין תענית זה חובה כל כך כמו ארבעה התעניות שכתובים במקרא (ע"ל סי' קכ"א), ולכן יש להקל בו בעת הצורך, כגון מעוברות ומניקות או אפילו חולה קצת בבאב עינים, שאם מצטערים הרבה לא יתענו. וכן יולדת כל שלשים יום. וכן חתן בתוך שבעת ימי המשתה שלו אינו צריך להתענות. ויפרעו את התענית אחר כך אבל שאר הבריאים לא יפרשו את עצמם מן הצבור. ואפילו מי שהולך בדרך וקשה עליו התענית, מ"מ צריך להתענות:
(ג) ביום י"ד באדר הוא פורים. ואם חל פורים ביום א' מקדימין להתענות ביום ה'. ואם יש אז ברית מילה' יעשו את הסעודה בלילה, אבל הסנדק ואבי הבן מותרין לאכול ביום ואין צריכין להתענות ביום ו'. אבל אדם אחר ששכח ואכל ביום ה', יתענה ביום ו':
(ד) לכבוד המגילה יש ללבוש בגדי שבת מבערב. וכשיבא מביהכ"נ ימצא בביתו נרות דולקות ושלחן ערוך ומטה מוצעת. ערבית לאחר שמו"ע אומרים קדיש שלם עם תתקבל וקורין את המגילה. אח"כ אומרים ואתה קדוש (שהוא במזמור למנצח על אילת השחר שנאמר על אסתר, ושם נאמר, אלקי אקרא וגו' דנאמר על מקרא מגילה, דאמר ריב"ל חייב אדם לקרות את המגלה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר אלקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי, וסמיך ליה ואתה קדוש וגו'), ואח"כ קדיש שלם בלא תתקבל, ובמוצ"ש ויהי נועם, ואתה קדוש, קדיש שלם בלא תתקבל, ויתן לך, ומבדילין על הכוס, עלינו:
(ה) נוהגין ליתן קודם פורים מחצית מן תמטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן, זכר למחצית השקל שהיו נותנים באדר לצורך קרבנות הצבור. ומנהג ליתן ג' מחציות, משום דבפ' כי תשא כתיב ג' פעמים תרומה. ונותנין בערב לפני קריאת המגילה. ומחלקין אותם לעניים. קטן פטור. ואם אביו נתן בשבילו פעם אחת חייב לעולם. בן י"ג שנה יש אומרים דחייב ויש אומרים דפטור עד שיהא בן עשרים:
(ו) בפורים ערבית שחרית ומנחה אומרים על הניסים. ואם שכח דינו כמו בחנוכה (ע"ל סי' קל"ט סכ"א):
(ז) חייב כל אדם בין איש בין אשה לשמוע קריאת המגילה בלילה וביום. ולכן גם הבתולות יש להן ללכת לביהכ"נ. ואם אינן הולכות, צריכין לקרות לפניהן בבית. וגם את הקטנים חייבים לחנך אותם שישמעו קריאת המגילה. ומ"מ לא יביאו לביהכ"נ קטנים ביותר שמבלבלים דעת השומעים:
(ח) מגילה של לילה אסור לקרות קודם צאת הכוכבים אף על פי שמצטער הרבה מחמת התענית, אך יכול לטעם קצת קודם המגילה כגון קפה וכדומה כדי להתחזק מעט מחולשת התענית:
(ט) מצוה מן המובחר לשמוע את המגילה בביהכ"נ במקום שיש רוב אנשים משום דברוב עם הדרת מלך. ולכל הפחות יראה לשמוע אותה במנין עשרה. ואם אי אפשר לקרותה במנין, יקרא אותה כל יחיד מתוך מגילה כשרה עם הברכות שלפניה. ואם אחד יודע לקרותה והשאר אינם יודעים, יקרא זה שהוא יודע והם ישמעו ויוצאין אע"פ שאינם עשרה. אבל ברכה שלאחריה אין אומרים רק בעשרה. ואך בלא שם ומלכות יכול גם יחיד לאומרה:
(י) מנהג בכל ישראל שהקורא אינו קורא מתוך מגילה כרוכה אלא פושט אותה וכופלה דף על דף כמו אגרת מפני שנקראת אגרת הפורים, אבל השומעים אינם צריכים לפשטה:
(יא) הקורא את המגילה בין ביום בין בלילה, מברך לפניה שלש ברכות - על מקרא מגילה, שעשה נסים ושהחיינו. ולאחר קריאתה כורכה כולה ומניחה לפניו ומברכין ברכת הרב את ריבנו וכו'. אם אבל קורא את המגילה, יברך אחר את הברכות משום ברכת שהחיינו:
(יב) בברכת שהחיינו של יום יכוונו גם על מצות משלוח מנות ומתנות לאביונים וסעודת פורים. וכן הש"ץ צריך שיכוין להוציא את הצבור גם על מצות אלו:
(יג) הקורא את המגילה צריך לכוין להוציא את כל השומעים, וגם השומע צריך לכוין לצאת ולשמוע כל תיבה ותיבה, שאפילו אם רק תיבה אחת לא שמע אינו יוצא. ולכן צריך הקורא להשגיח מאד שבשעה שמרעישין ומבלבלין בהכאת המן ישתוק עד יעבור הרעש לגמרי. ומכל מקום ראוי ונכון שיהיה לכל אחד מגילה כשרה כדי שיאמר בעצמו מלה במלה בלחש, פן לא ישמע תיבה אחת מן הקורא. וכן כל אשה חכמת לב שעומדת בעזרת נשים, אם אפשר מה טוב להיות לה מגילה כשרה לקרות מתוכה, כי שם קשה לשמוע והנשים חייבות כמו האנשים. (אם לא קדשו את הלבנה ונראתה בשעת קריאת המגילה. ע"ל לעיל סוף סימן צ"ז):
(יד) הקורא צריך שיאמר את עשרת בני המן וגם תיבת עשרת, הכל בנשימה אחת, להודיע שכולם נהרגו ונתלו כאחד. ונוהגין לכתחלה לומר מן חמש מאות איש הכל בנשימה אחת. ובדיעבד אפילו הפסיק בין עשרת בני המן, יצא. ומה שנוהגין בקצת מקומות שכל הקהל אומרים עשרת בני המן, אינו מנהג נכון אלא הקורא לבד יאמרם והקהל ישמעו כמו כל המגילה. כשאומר הקורא בלילה ההוא נדדה וגו', יגביה קולו, כי שם מתחיל עיקר הנס. וכשאומר האגרת הזאת, ינענע את המגילה:
(טו) מי שיש לפניו מגילה פסולה או חומש, לא יקרא עם הש"ץ, כי אם הוא קורא אינו יכול לכוין לשמוע מן הש"ץ. ואפי' אם הוא יכוין, שמא ישמע אחר מה שהוא קורא ולא יכוין לקריאת הש"ץ. וכן לא יסייע שום אדם בעל הפה להש"ץ. ולכן אותן ארבעה פסוקי גאולה שאומרים הקהל בקול רם, צריך הש"ץ לחזור ולקרותם מתוך המגילה הכשרה:
(טז) מי שכבר יצא בקריאת מגילה וקורא להוציא אחר, אם זה שהוא צריך לצאת יודע בעצמו לברך את הברבות, יברך בעצמו. ואם היא אשה, טוב יותר שהקורא יברך ויאמר אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמוע מגילה:
(יז) בשבת (שאינו פורים) מותרין לטלטל את המגילה. ומ"מ אם חל פורים ביום א', אין להביא בשבת את המגילה לביהכ"נ ואפילו בעיר שהיא מתוקנת בעירובין, משום דהוי מכין משבת לחול:
(יח) ציבור שאין להם ש"ץ שיכול לקרות את המגילה עם הטעמים כראוי, יכול לקרות גם בלא טעמים, רק שיקרא את התיבות כראוי שלא ישתנה הענין. שאם קרא במקום ומרדכי יושב, ישב, או במקום המן נופל, נפל, וכדומה, אפילו בדיעבד אינו יוצא. ויכולין לעשות במגילה נקודות וטעמים שיקרא כהוגן כיון שהוא שעת הדחק. והכי עדיף טפי ממה שיקרא אחר מתוך החומש בלחש, דכיון שזה הקורא מתוך החומש אפילו הוא קורא בלחש, אינו יכול לכוין דעתו שישמע מהש"ץ, ונמצא שקרא רק מתוך החומש ואינו יוצא. ואם אירע כך, צריך לחזור ולשמעה מתוך מגילה כשרה:
(יט) ציבור שאין להם מגילה כשרה כדינה, מ"מ אם היא כתובה על קלף כהלכתה רק שחסרות אתה תיבות באמצעה, כיון שלא חסר בה ענין אחד שלם, יכולין לקרות מתוכה עם הברכות, והטעות יקרא הקורא בעל פה, או יאמר לפניו בלחש מתוך החומש. אבל אם אין להם מגילה כלל או שחסר בה ענין אחד שלם, או שחסר בה בתחלה או בסוף, קורין מתוך החומש כל אחד בפני עצמו ואין מברכין. ויחיד שאין לו רק מגילה פסולה, קורא בה בלא ברכות:
(ב) אבל תוך שבעה, נוהג בכל דיני אבילות, ואסור לראות כל מיני שמחה. אך בנעילת הסנדל וישיבה ע"ג ספסל מותר מפני שהן דברים הנראין לכל. בלילה, אם יכול לאסוף מנין לביתו לקרות המגילה מוטב, ואם לאו, יתפלל בביתו וילך לביהכ"נ לשמוע המגילה. ואם חל במוצאי שבת ילך לבית הכנסת לאחר סעודה שלישית בעוד יום, וביום הולך לבית הכנסת לתפלה ולמגילה:
(כא) מי שמת לו מת בתענית אסתר, ובלילה הוא אונן קודם הקבורה, ישמע קריאת המגילה מאחר, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין, כי בלילה אינו חייב במשתה. וביום לאחר יציאה מביהכ"נ קוברין את המת ואח"כ יתפלל ויקרא את המגילה או ישמע מאחר. ואם שמע קריאת המגילה קודם הקבורה, יצא, ומ"מ נכון שיחזור ויקרא בלא ברכות. ותפילין לא יניח אפילו אחר הקבורה, כיון שהוא יום ראשון באבלו. ואונן בפורים ביום, מותר בבשר ויין:
(כב) שחרית, משכימין לביהכ"נ. לאחר שמו"ע אומרים ח"ק וקורין בתורה בפ' ויבא עמלק תלתא גברי ואח"כ ח"ק. ולאחר שמכניסין את הס"ת, קורין את המגילה. לאחר ברבה אחרונה, אין אומרים בשחרית אשר הניא. ולאחר שסיים האל המושיע, אומרים שושנת יעקב וכו', ואומרים אשרי, ובא לציון, ק"ש עם תתקבל. ואין לחלוץ את התפילין עד לאחר קריאת המגילה משום דכתיב בה ויקר, ודרשינן אלו תפילין. אם יש מילה, מלין קודם קריאת המגילה, משום דכתיב וששון, זו מילה:
(כג) עיר שהיא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, קורין בה בחמשה עשר. ולא שכיחי במדינותינו:
(א) משנכנס אדר מרבים בשמחה. וישראל שיש לו דין ודברים עם גוי ישפוט עמו בחודש זה:
(ב) בימי מרדכי ואסתר נקהלו היהודים בשלשה עשר לחודש אדר לעמוד על נפשם ולהנקם מאויביהם, והיו צריכין לבקש רחמים מאת ה' ית"ש שיעזרם. ומצינו שבאשר היו ישראל במלחמה התענו שיעזרם ה'. וגם משה רבינו ע"ה ביום שנלחם עם עמלק התענה. וא"כ מסתמא גם אז בימי מרדכי ואסתר התענו ביום י"ג באדר, ולכן קבלו עליהם כל ישראל יום זה לתענית צבור ונקרא תענית אסתר כדי לזכור שהבורא ית"ש רואה ושומע תפלת כל איש כעת צרתו כאשר יתענה וישוב אל ה' בכל לבבו, כמו שעשה לאבותינו בימים ההם. ומ"מ אין תענית זה חובה כל כך כמו ארבעה התעניות שכתובים במקרא (ע"ל סי' קכ"א), ולכן יש להקל בו בעת הצורך, כגון מעוברות ומניקות או אפילו חולה קצת בבאב עינים, שאם מצטערים הרבה לא יתענו. וכן יולדת כל שלשים יום. וכן חתן בתוך שבעת ימי המשתה שלו אינו צריך להתענות. ויפרעו את התענית אחר כך אבל שאר הבריאים לא יפרשו את עצמם מן הצבור. ואפילו מי שהולך בדרך וקשה עליו התענית, מ"מ צריך להתענות:
(ג) ביום י"ד באדר הוא פורים. ואם חל פורים ביום א' מקדימין להתענות ביום ה'. ואם יש אז ברית מילה' יעשו את הסעודה בלילה, אבל הסנדק ואבי הבן מותרין לאכול ביום ואין צריכין להתענות ביום ו'. אבל אדם אחר ששכח ואכל ביום ה', יתענה ביום ו':
(ד) לכבוד המגילה יש ללבוש בגדי שבת מבערב. וכשיבא מביהכ"נ ימצא בביתו נרות דולקות ושלחן ערוך ומטה מוצעת. ערבית לאחר שמו"ע אומרים קדיש שלם עם תתקבל וקורין את המגילה. אח"כ אומרים ואתה קדוש (שהוא במזמור למנצח על אילת השחר שנאמר על אסתר, ושם נאמר, אלקי אקרא וגו' דנאמר על מקרא מגילה, דאמר ריב"ל חייב אדם לקרות את המגלה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר אלקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי, וסמיך ליה ואתה קדוש וגו'), ואח"כ קדיש שלם בלא תתקבל, ובמוצ"ש ויהי נועם, ואתה קדוש, קדיש שלם בלא תתקבל, ויתן לך, ומבדילין על הכוס, עלינו:
(ה) נוהגין ליתן קודם פורים מחצית מן תמטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן, זכר למחצית השקל שהיו נותנים באדר לצורך קרבנות הצבור. ומנהג ליתן ג' מחציות, משום דבפ' כי תשא כתיב ג' פעמים תרומה. ונותנין בערב לפני קריאת המגילה. ומחלקין אותם לעניים. קטן פטור. ואם אביו נתן בשבילו פעם אחת חייב לעולם. בן י"ג שנה יש אומרים דחייב ויש אומרים דפטור עד שיהא בן עשרים:
(ו) בפורים ערבית שחרית ומנחה אומרים על הניסים. ואם שכח דינו כמו בחנוכה (ע"ל סי' קל"ט סכ"א):
(ז) חייב כל אדם בין איש בין אשה לשמוע קריאת המגילה בלילה וביום. ולכן גם הבתולות יש להן ללכת לביהכ"נ. ואם אינן הולכות, צריכין לקרות לפניהן בבית. וגם את הקטנים חייבים לחנך אותם שישמעו קריאת המגילה. ומ"מ לא יביאו לביהכ"נ קטנים ביותר שמבלבלים דעת השומעים:
(ח) מגילה של לילה אסור לקרות קודם צאת הכוכבים אף על פי שמצטער הרבה מחמת התענית, אך יכול לטעם קצת קודם המגילה כגון קפה וכדומה כדי להתחזק מעט מחולשת התענית:
(ט) מצוה מן המובחר לשמוע את המגילה בביהכ"נ במקום שיש רוב אנשים משום דברוב עם הדרת מלך. ולכל הפחות יראה לשמוע אותה במנין עשרה. ואם אי אפשר לקרותה במנין, יקרא אותה כל יחיד מתוך מגילה כשרה עם הברכות שלפניה. ואם אחד יודע לקרותה והשאר אינם יודעים, יקרא זה שהוא יודע והם ישמעו ויוצאין אע"פ שאינם עשרה. אבל ברכה שלאחריה אין אומרים רק בעשרה. ואך בלא שם ומלכות יכול גם יחיד לאומרה:
(י) מנהג בכל ישראל שהקורא אינו קורא מתוך מגילה כרוכה אלא פושט אותה וכופלה דף על דף כמו אגרת מפני שנקראת אגרת הפורים, אבל השומעים אינם צריכים לפשטה:
(יא) הקורא את המגילה בין ביום בין בלילה, מברך לפניה שלש ברכות - על מקרא מגילה, שעשה נסים ושהחיינו. ולאחר קריאתה כורכה כולה ומניחה לפניו ומברכין ברכת הרב את ריבנו וכו'. אם אבל קורא את המגילה, יברך אחר את הברכות משום ברכת שהחיינו:
(יב) בברכת שהחיינו של יום יכוונו גם על מצות משלוח מנות ומתנות לאביונים וסעודת פורים. וכן הש"ץ צריך שיכוין להוציא את הצבור גם על מצות אלו:
(יג) הקורא את המגילה צריך לכוין להוציא את כל השומעים, וגם השומע צריך לכוין לצאת ולשמוע כל תיבה ותיבה, שאפילו אם רק תיבה אחת לא שמע אינו יוצא. ולכן צריך הקורא להשגיח מאד שבשעה שמרעישין ומבלבלין בהכאת המן ישתוק עד יעבור הרעש לגמרי. ומכל מקום ראוי ונכון שיהיה לכל אחד מגילה כשרה כדי שיאמר בעצמו מלה במלה בלחש, פן לא ישמע תיבה אחת מן הקורא. וכן כל אשה חכמת לב שעומדת בעזרת נשים, אם אפשר מה טוב להיות לה מגילה כשרה לקרות מתוכה, כי שם קשה לשמוע והנשים חייבות כמו האנשים. (אם לא קדשו את הלבנה ונראתה בשעת קריאת המגילה. ע"ל לעיל סוף סימן צ"ז):
(יד) הקורא צריך שיאמר את עשרת בני המן וגם תיבת עשרת, הכל בנשימה אחת, להודיע שכולם נהרגו ונתלו כאחד. ונוהגין לכתחלה לומר מן חמש מאות איש הכל בנשימה אחת. ובדיעבד אפילו הפסיק בין עשרת בני המן, יצא. ומה שנוהגין בקצת מקומות שכל הקהל אומרים עשרת בני המן, אינו מנהג נכון אלא הקורא לבד יאמרם והקהל ישמעו כמו כל המגילה. כשאומר הקורא בלילה ההוא נדדה וגו', יגביה קולו, כי שם מתחיל עיקר הנס. וכשאומר האגרת הזאת, ינענע את המגילה:
(טו) מי שיש לפניו מגילה פסולה או חומש, לא יקרא עם הש"ץ, כי אם הוא קורא אינו יכול לכוין לשמוע מן הש"ץ. ואפי' אם הוא יכוין, שמא ישמע אחר מה שהוא קורא ולא יכוין לקריאת הש"ץ. וכן לא יסייע שום אדם בעל הפה להש"ץ. ולכן אותן ארבעה פסוקי גאולה שאומרים הקהל בקול רם, צריך הש"ץ לחזור ולקרותם מתוך המגילה הכשרה:
(טז) מי שכבר יצא בקריאת מגילה וקורא להוציא אחר, אם זה שהוא צריך לצאת יודע בעצמו לברך את הברבות, יברך בעצמו. ואם היא אשה, טוב יותר שהקורא יברך ויאמר אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמוע מגילה:
(יז) בשבת (שאינו פורים) מותרין לטלטל את המגילה. ומ"מ אם חל פורים ביום א', אין להביא בשבת את המגילה לביהכ"נ ואפילו בעיר שהיא מתוקנת בעירובין, משום דהוי מכין משבת לחול:
(יח) ציבור שאין להם ש"ץ שיכול לקרות את המגילה עם הטעמים כראוי, יכול לקרות גם בלא טעמים, רק שיקרא את התיבות כראוי שלא ישתנה הענין. שאם קרא במקום ומרדכי יושב, ישב, או במקום המן נופל, נפל, וכדומה, אפילו בדיעבד אינו יוצא. ויכולין לעשות במגילה נקודות וטעמים שיקרא כהוגן כיון שהוא שעת הדחק. והכי עדיף טפי ממה שיקרא אחר מתוך החומש בלחש, דכיון שזה הקורא מתוך החומש אפילו הוא קורא בלחש, אינו יכול לכוין דעתו שישמע מהש"ץ, ונמצא שקרא רק מתוך החומש ואינו יוצא. ואם אירע כך, צריך לחזור ולשמעה מתוך מגילה כשרה:
(יט) ציבור שאין להם מגילה כשרה כדינה, מ"מ אם היא כתובה על קלף כהלכתה רק שחסרות אתה תיבות באמצעה, כיון שלא חסר בה ענין אחד שלם, יכולין לקרות מתוכה עם הברכות, והטעות יקרא הקורא בעל פה, או יאמר לפניו בלחש מתוך החומש. אבל אם אין להם מגילה כלל או שחסר בה ענין אחד שלם, או שחסר בה בתחלה או בסוף, קורין מתוך החומש כל אחד בפני עצמו ואין מברכין. ויחיד שאין לו רק מגילה פסולה, קורא בה בלא ברכות:
(ב) אבל תוך שבעה, נוהג בכל דיני אבילות, ואסור לראות כל מיני שמחה. אך בנעילת הסנדל וישיבה ע"ג ספסל מותר מפני שהן דברים הנראין לכל. בלילה, אם יכול לאסוף מנין לביתו לקרות המגילה מוטב, ואם לאו, יתפלל בביתו וילך לביהכ"נ לשמוע המגילה. ואם חל במוצאי שבת ילך לבית הכנסת לאחר סעודה שלישית בעוד יום, וביום הולך לבית הכנסת לתפלה ולמגילה:
(כא) מי שמת לו מת בתענית אסתר, ובלילה הוא אונן קודם הקבורה, ישמע קריאת המגילה מאחר, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין, כי בלילה אינו חייב במשתה. וביום לאחר יציאה מביהכ"נ קוברין את המת ואח"כ יתפלל ויקרא את המגילה או ישמע מאחר. ואם שמע קריאת המגילה קודם הקבורה, יצא, ומ"מ נכון שיחזור ויקרא בלא ברכות. ותפילין לא יניח אפילו אחר הקבורה, כיון שהוא יום ראשון באבלו. ואונן בפורים ביום, מותר בבשר ויין:
(כב) שחרית, משכימין לביהכ"נ. לאחר שמו"ע אומרים ח"ק וקורין בתורה בפ' ויבא עמלק תלתא גברי ואח"כ ח"ק. ולאחר שמכניסין את הס"ת, קורין את המגילה. לאחר ברבה אחרונה, אין אומרים בשחרית אשר הניא. ולאחר שסיים האל המושיע, אומרים שושנת יעקב וכו', ואומרים אשרי, ובא לציון, ק"ש עם תתקבל. ואין לחלוץ את התפילין עד לאחר קריאת המגילה משום דכתיב בה ויקר, ודרשינן אלו תפילין. אם יש מילה, מלין קודם קריאת המגילה, משום דכתיב וששון, זו מילה:
(כג) עיר שהיא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, קורין בה בחמשה עשר. ולא שכיחי במדינותינו: