סימן קמד - הלכות כבוד רבו וזקן ותלמיד חכם וכהן
סימן קמד. הלכות כבוד רבו וזקן ותלמיד חכם וכהן, ובו ט' סעיפים:
(א) חייב אדם בכבוד רבו ויראתו יותר מבשל אביו, כי אביו מביאו לחיי העולם הזה. ורבו מביאו לחיי העולם הבא:
(ב) כתיב מפני שיבה תקום והדרת פני זקן. זקן זה פירושו תלמיד חכם, כמ"ש אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, (והתם ודאי בחכמה תליא מילתא, כדכתיב אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו), לכן מצות עשה לקום מפני ת"ח מופלג בתורה אפילו אינו זקן בשנים ואינו רבו, וכן מצוה לקום מפני שיבה דהיינו בן שבעים שנה ואפי' הוא עם הארץ ובלבד שלא יהא רשע. ואפילו זקן גוי מהדרים אותו בדברים ונותנים לו יד לסומכו:
(ג) שלשה שהיו מהלכין בדרך, הרב באמצע, והשנים לאחוריו. וכל אחד מצדד עצמו לצדדין. הגדול לימין והקטן לשמאל:
(ד) עון גדול הוא לבזות ת"ח או לשנאותן. לא חרבה ירושלים עד שבזו בה ת"ח, שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו, כלומר בוזים מלמדי דבריו. וכן זה שאמרה תורה ואם בחקותי תמאסו, מלמדי חקותי תמאסו. וכל המבזה את החכמים, אין לו חלק לעולם הבא, והוא בכלל כי דבר ה' בזה. ואסור לשמש במי שהוא שונה הלכות:
(ה) ת"ח שיש לו סחורה למכור, אין מניחין לשום אדם למכור מאותה סחורה עד שימכור הוא תחלה את שלו. ודוקא בדליכא גוים דמזבני, אבל אי איכא גוים דמזבני, לא, דהא לית ליה רווחא לת"ח, ואפסודי להנך בכדי לא מפסדינן:
(ו) מי שהוא מוחזק לת"ח בדורו, דהיינו שיודע לישא וליתן בתורה, ומבין מדעתו ברוב מקומות הש"ס ופוסקים, ותורתו אומנותו, ואפילו יש לו מעט אומנות או מעט מו"מ להתפרנס בו כדי צרכי בני ביתו ולא להתעשר, ובכל שעה שהוא פנוי מעסקיו הוא עוסק בתורה, מצד הדין הוא פטור מכל מיני מסים ומכסים ואע"פ שהוא עשיר. ואפילו מס המוטל על כל איש בפרטות, חייבים בני העיר לשלם עבורו. והכל תלוי בראות עיני טובי העיר:
(ז) תלמיד חכם המזלזל במצות ואין בו יראת שמים, הרי הוא כקל שבצבור:
(ח) כהן וישראל שהם שוים בחכמה, מצות עשה מן התורה להקדים את הכהן, שנאמר וקדשתו, ודרשו רז"ל לכל דבר שבקדושה, כלומר בכל דבר שיראה גדול הוא מקודש, להיות ראשון לקריאת התורה, ולהיות ראש המדברים בכל קיבוץ עם, לדבר ולדרוש תחלה. וכן בישיבה ידבר בראש. וכן בסעודה הוא קודם לברך המוציא וברהמ"ז, וליתן לו מנה יפה בתחלה לכל המסובין, אא"כ יש ישראל גדול ממנו בחכמה אזי יתנו להחכם המנה היפה תחלה. אבל כשהכהן חולק איזה שותפות עם חברו ישראל, אין צריך ליתן לו חלק היפה, שאין זה דרך כבוד שיטול חלק היפה, שכל הנותן עיניו בחלק היפה, אינו רואה סימן ברכה לעולם. במקום שאין כהן, טוב להקדים הלוי לזשראל בכל אלו אם הם שוים בחכמה:
(ט) אסור להשתמש בכהן אפילו בזמן הזה, וכמועל בהקדש הוא, שנאמר וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב. ואף עכשיו שאין לנו קרבנות, בקדושתו הוא עומד. ואם הכהן הוא מוחל על כבודו מותר, כי הכהונה שלו היא ויכול למחול על כבודה וליתן רשות לישראל להשתמש בו, ומכל שכן שיכול לחלוק כבוד לישראל להקדימו בדברים הנאמרים לעיל (ועיין לעיל סי' כג סעי' ט'):
(א) חייב אדם בכבוד רבו ויראתו יותר מבשל אביו, כי אביו מביאו לחיי העולם הזה. ורבו מביאו לחיי העולם הבא:
(ב) כתיב מפני שיבה תקום והדרת פני זקן. זקן זה פירושו תלמיד חכם, כמ"ש אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, (והתם ודאי בחכמה תליא מילתא, כדכתיב אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו), לכן מצות עשה לקום מפני ת"ח מופלג בתורה אפילו אינו זקן בשנים ואינו רבו, וכן מצוה לקום מפני שיבה דהיינו בן שבעים שנה ואפי' הוא עם הארץ ובלבד שלא יהא רשע. ואפילו זקן גוי מהדרים אותו בדברים ונותנים לו יד לסומכו:
(ג) שלשה שהיו מהלכין בדרך, הרב באמצע, והשנים לאחוריו. וכל אחד מצדד עצמו לצדדין. הגדול לימין והקטן לשמאל:
(ד) עון גדול הוא לבזות ת"ח או לשנאותן. לא חרבה ירושלים עד שבזו בה ת"ח, שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו, כלומר בוזים מלמדי דבריו. וכן זה שאמרה תורה ואם בחקותי תמאסו, מלמדי חקותי תמאסו. וכל המבזה את החכמים, אין לו חלק לעולם הבא, והוא בכלל כי דבר ה' בזה. ואסור לשמש במי שהוא שונה הלכות:
(ה) ת"ח שיש לו סחורה למכור, אין מניחין לשום אדם למכור מאותה סחורה עד שימכור הוא תחלה את שלו. ודוקא בדליכא גוים דמזבני, אבל אי איכא גוים דמזבני, לא, דהא לית ליה רווחא לת"ח, ואפסודי להנך בכדי לא מפסדינן:
(ו) מי שהוא מוחזק לת"ח בדורו, דהיינו שיודע לישא וליתן בתורה, ומבין מדעתו ברוב מקומות הש"ס ופוסקים, ותורתו אומנותו, ואפילו יש לו מעט אומנות או מעט מו"מ להתפרנס בו כדי צרכי בני ביתו ולא להתעשר, ובכל שעה שהוא פנוי מעסקיו הוא עוסק בתורה, מצד הדין הוא פטור מכל מיני מסים ומכסים ואע"פ שהוא עשיר. ואפילו מס המוטל על כל איש בפרטות, חייבים בני העיר לשלם עבורו. והכל תלוי בראות עיני טובי העיר:
(ז) תלמיד חכם המזלזל במצות ואין בו יראת שמים, הרי הוא כקל שבצבור:
(ח) כהן וישראל שהם שוים בחכמה, מצות עשה מן התורה להקדים את הכהן, שנאמר וקדשתו, ודרשו רז"ל לכל דבר שבקדושה, כלומר בכל דבר שיראה גדול הוא מקודש, להיות ראשון לקריאת התורה, ולהיות ראש המדברים בכל קיבוץ עם, לדבר ולדרוש תחלה. וכן בישיבה ידבר בראש. וכן בסעודה הוא קודם לברך המוציא וברהמ"ז, וליתן לו מנה יפה בתחלה לכל המסובין, אא"כ יש ישראל גדול ממנו בחכמה אזי יתנו להחכם המנה היפה תחלה. אבל כשהכהן חולק איזה שותפות עם חברו ישראל, אין צריך ליתן לו חלק היפה, שאין זה דרך כבוד שיטול חלק היפה, שכל הנותן עיניו בחלק היפה, אינו רואה סימן ברכה לעולם. במקום שאין כהן, טוב להקדים הלוי לזשראל בכל אלו אם הם שוים בחכמה:
(ט) אסור להשתמש בכהן אפילו בזמן הזה, וכמועל בהקדש הוא, שנאמר וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב. ואף עכשיו שאין לנו קרבנות, בקדושתו הוא עומד. ואם הכהן הוא מוחל על כבודו מותר, כי הכהונה שלו היא ויכול למחול על כבודה וליתן רשות לישראל להשתמש בו, ומכל שכן שיכול לחלוק כבוד לישראל להקדימו בדברים הנאמרים לעיל (ועיין לעיל סי' כג סעי' ט'):