מאגר ספרי קודש

סימן קמו. מנהגי תענית חתן וכלה, ובו ד' סעיפים:

(א) נוהגין שהחתן והכלה מתענין ביום חופתן מפני שבאותו יום מוחלין להם עונותיהם. ואומרים בתפלת המנחה עננו כמו בשאר תעניות. ונוהגין במדינות אלו שאין מתענין אלא עד לאחר החופה. ואם נתאחרה החופה בלילה, אזי לאחר צאת הכוכבים יכולים לאכול איזה דבר, ובלבד שלא ישתו משקה המשכר:

(ב) בראש חודש ובאסרו חג דשבועות ובט"ו באב ובט"ו בשבט וכן בחנוכה ובשושן פורים, אין מתענין. אבל בניסן אפילו בר"ח ניסן מתענין. וכן בל"ג בעומר ובימים שבין ר"ח סיון לשבועות ובימים שבין יוה"כ לסוכות, מתענין:

(ג) בימים שאין מתענין צריכין ליזהר שלא לרדוף אחר מותרות מאכל ומשתה, ומכ"ש שיזהרו מאד ממשקה המשכר (כי י"א טעם התענית משום דחיישינן שמא ישתכרו ולא תהא דעתם מיושבת):

(ד) צריכין החתן והכלה להתקדש עצמן במאד מאר בהכנסם לחופה, ויעשו תשובה ביום ההוא, ויפשפשו במעשיהם מיום הולדתם עד היום הזה, ויתודו ויבקשו מחילה וסליחה וכפרה מהש"י, ויהיו מודים ועוזבים, ויתחרטו חרטה גמורה בשברון לב, ויעשו הסכמה חזקה מהיום והלאה לעבור את ה' באמת ובתמים, ולהיותם קדושים וטהורים, ואח"כ יכנסו לחופה ויתפללו שהקב"ה ישרה שכינתו ביניהם, וכמו שאמרו חז"ל איש ואשה שכינה ביניהם (של"ה דף ק"א ע"ב וע"ש עוד). ונוהגין שאומרים הוידוי בתפלת מנחה כמו בערב יום הכפורים: