מאגר ספרי קודש

סימן קמז. מנהגי החופה, ובו ה' סעיפים:

(א) נוהגין לעשות החופה תחת השמים לסימן ברכה, כה יהיה זרעך ככוכבי השמים. וכן נוהגים שאין נושאין נשים אלא במילוי הלבנה לסימן טוב (וע"ל סי' קס"ו ס"ג):

(ב) כשר הדבר שלא תנשא עד שתטהר. ועכשיו המנהג שלא לדקדק (וע"ל סי' קנ"ט ס"י). ומכל מקום טוב להודיע להחתן קודם החופה שהיא נדה (וע"ל סי' קמ"ט סי"א):

(ג) המנהג במדינות אלו בנישואי בתולה, שחשובי העיר פורסין סודר על ראש הכלה, ומברכים אותה ואומרים לה אחותנו את היי לאלפי רבבה. וחופה קורין מה שאח"כ פורסין יריעה ע"ג כלונסאות, ומכניסין תחתיה החתן והכלה ברבים, ומקדשה שם, ומברכין שם ברכות אירוסין ונישואין. אבל עיקר החופה הוא היחוד שיתבאר אי"ה בסימן שאחר זה:

(ד) השושבינים מלבישים את החתן בקיטל כדי שיזכור יום המיתה ויתעורר בתשובה. גם נוהגין לתת אפר בראש החתן במקום הנחת התפילין (וע"ל סי' קכ"ו סעיף ב'). גם נוהגין שהאבות והקרובים אנשי צורה מברכים את החתן ואת הכלה ומתפללים עליהם שזווגם יעלה יפה:

(ה) אח"כ מוליכין את החתן תחת החופה (שפורסין יריעה על גבי כולנסאות שאנו קורין חופה), ומעמידין אותו פניו למזרח, והש"ץ מנגן כמנהג המקום. והשושבינות מוליכות את הכלה, והשושבינים ואנשים חשובים הולכים לקראתה, וכשמתקרבים אליה חוזרים לאחוריהם לחופה. והשושבינות מביאין את הכלה ומסבבין עמה ז"פ את החתן, והש"ץ מנגן ג"כ כפי המנהג. אח"כ מעמידין את הכלה לימין החתן, והמברך מצדד את עצמו ופניו למזרח: