סימן קנג - הלכות נדה
סימן קנג. הלכות נדה, ובו ט"ז סעיפים:
(א) כל אשה שנעקר ממקורה טפת דם אפילו כל שהוא, יהיה באתה אופן שיהיה, בין בטבעה כדרך הנשים לראות בזמנים ידועים או שלא בזמנה, ואפילו אירע לה אתה אונס אשר מחמת זה יצא ממקורה דם הרי היא טמאה נדה עד שתספור שבעה נקיים ותטבול בראוי. וכל הבא עליה בטומאתה, חייב כרת, וכן היא חייבת כרת. ועל הנגיעה דרך חיבה, חייבים מלקות:
(ב) אפילו לא הרגישה שיצא דם ממקורה אלא שמצאה כתם דם כבשרה או בחלוקה או בסדינה או בשאר מקום ואין לה לתלות שבא ממקום אחר אלא שבא ממקורה, הרי היא טמאה. וכל אשה שמצאה איזה כתם אפילו אינו אדום ממש אלא שאינו לבן ממש, צריכה לעשות שאלת חכם, כי יש בזה הרבה חילוקי דינים בענין גדלות וקטנות הכתם, וגם בענין התליה במה יכולין לתלותו ובמה אין יכולין לתלותו, וגם יש חילוק באיזה זמן שמצאה אותו, אם בימים שהיא טהורה או בימים הראשונים משבעה נקיים:
(ג) אשה שהרגישה שנפתח מקורה, אפילו בדקה את עצמה מיד ולא מצאה כלום הרי היא טמאה (וצריכין להודיע זאת לנשים בי הרבה נשים אינן יודעות זאת). אבל אם מצאה שיצא ממנה איזו ליחה לבנה בלי שום תערובת אדמומית, הרי היא טהורה:
(ד) כתיב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. מדכתיב לא תקרב, דרשינן שכל מיני קריבה אסור. שלא ישחוק ולא יקל ראשו עמה אפילו בדברים המרגילין לעבירה. אבל מותר להתייחד עמה, דכיון שכבר בא עליה וגם יש לה היתר לאחר שתטבול לא תקיף יצריה ולא חיישינן שמא יבא עליה באיסור:
(ה) לא יגע בה אפילו באצבע קטנה. ולא יושיט מידו לידה אפילו דבר ארוך. וכן לא יקבל מידה. וכן זריקה מידו לידה או מידה לידו, אסור:
(ו) לא יאכל עמה על השלחן אלא אם כן יש איזה שינוי, דהיינו שיהיה איזה דבר מפסיק בין קערה שלו לקערה שלה דבר שאין דרכו להניחו שם בפעם אחרת, או שתשנה את מקומה. ואם דרכן שכשהיא טהורה אוכלין מתוך קערה אחת ועתה אוכלין כל אחד מתוך קערה אחרת, סגי בהכי:
(ז) לא ישתה משיורי הכוס ששתתה היא. ואם הפסיק אדם אחר ביניהם או שהורק אל כוס אחר, שרי. ואם שתתה והוא אינו יודע ורוצה לשתות מכוס זה, אינה צריכה להגיד לו ששתתה היא ממנו. (אבל אם ידע ששתתה אלא שלא ידע שהיא נדה, כתבתי בספרי לחם ושמלה כי נראה דצריכה להגיד לו). היא מותרת לשתות משיורי כוס שלו. י"א דכשם שאסור לשתות משיורי כוס שלה, כך אסור לאכול משיורי מאכל שלה:
(ח) לא יישן עמה במטה אחת אפילו אין המטה מיוחדת לה. ואפילו כל אחד בבגדו ואין נוגעין זה בזה, ואפילו יש לכל אחד מצע בפני עצמו. ואפילו אם שוכבים בשתי מיטות והמיטות נוגעות זו בזו, אסור. ואם שוכבין על הארץ, לא ישכבו פנים כנגד פנים אא"כ יש מרחק רב ביניהם. וה"ה אם ישנים בשתי מיטות סמוכות זו לזו בארכן באופן שלפעמים הם פנים כגגד פנים אע"פ שיש הפסק בין המיטות, יש לאסור אלא אם כן יש מרחק רב ביניהם. ואסור להבעל אפילו לישב על המטה המיוחדת לה ואפילו שלא, בפניה, והיא אסורה לישן על המטה המיוחדת לו. אבל לישב עליה אין להחמיר:
(ט) אסורין לישב על ספסל ארוכה שהיא מתנדנדת. ואם אדם אחר מפסיק ביניהם, מותר. ולא ילכו בעגלה אחת או בספינה אחת אם הולכין רק דרך טיול כגון לגנות ולפרדסים וכיוצא בזה. אבל אם הולכין מעיר לעיר לעסקיהם, מותר אע"פ שהן לבדם, ובלבד שישבו באופן שלא יגעו זה בזה:
(י) לא יסתכל בשום מקום מגופה במקום שדרכה לכסות. אבל במקומות הגלויים, מותר לו להסתכל אע"פ שהוא נהנה. אסור להריח בבשמים המיוחדים לה. ואסור לשמוע קול זמר שלה:
(יא) ראוי לה שתייחד לה בגדים לימי נדותה כדי שיהיו שניהם זוכרים תמיד שהיא נדה. ובקושי התירו לה שתכחול ותפקוס ותתקשט בבגדי צבעונין בימי נדותה אלא כדי שלא תתגנה על בעלה:
(יב) לא תמזוג לו כוס יין בפניו או להביאו לו ולהניחו לפניו על השלחן. ולא תציע לו מטתו בפניו. אבל שלא בפניו, הכל מותר אע"פ שהוא יורע שהיא עשתה. ואסורה ליצוק לו מים לרחוץ פניו ידיו ורגליו ואפילו מים צוננים:
(יג) כשם שהיא אסורה למזוג לו את הכוס, כך הוא אסור למזוג לה. ולא עוד אלא אפי' לשלוח לה כוס יין המיוחד לה אפי' הוא כוס של ברכה, אסור:
(יד) אם הוא חולה ואין מי שישמש אותו זולתה, מותרת לשמשו שימוש שאין בו נגיעה רק ע"י דבר אחר, אפילו להקימו ולהשכיבו ולתומכו, רק שתזהר ביותר מהרחצת פניו ידיו ורגליו והצעת המטה בפניו. ואם האשה חולה, אסור לבעלה לשמשה אפי' בלא נגיעה אא"כ בשעת דחק גדול שא"א למצוא מי שישמשנה. ואם הבעל הוא רופא ואין שם רופא אחר מומחה כמוהו, מותר לו למשש לה את הדופק כיון שאינו עושה דרך תאוה וחיבה:
(טו) בכל ההרחקות הנזכרות צריכין ליזהר גם בימי ליבונה דהיינו בימי ספירת שבעה נקיים וגם אח"כ אם נתאחרה מלטבול בזמנה אסורים בכל הנזכר עד לאחר שתטבול:
(טז) אשה נדה בימי ראייתה קודם ימי ליבונה, נוהגין שאינה נכנסת לבית הכנסת ואינה מתפללת. אך בימים נוראים דהיינו מיום ראשון דסליחות ולהלן שרבים מתאספים בביהכ"נ ויהיה לה עצבון גדול אם לא תלך מותרת ללכת ולהתפלל. וכן כל כיוצא בזה כגון שמשיאה את בנה או את בתה או כשהיא יולדת שהגיעה זמנה ללכת לבית הכנסת מותרת:
(א) כל אשה שנעקר ממקורה טפת דם אפילו כל שהוא, יהיה באתה אופן שיהיה, בין בטבעה כדרך הנשים לראות בזמנים ידועים או שלא בזמנה, ואפילו אירע לה אתה אונס אשר מחמת זה יצא ממקורה דם הרי היא טמאה נדה עד שתספור שבעה נקיים ותטבול בראוי. וכל הבא עליה בטומאתה, חייב כרת, וכן היא חייבת כרת. ועל הנגיעה דרך חיבה, חייבים מלקות:
(ב) אפילו לא הרגישה שיצא דם ממקורה אלא שמצאה כתם דם כבשרה או בחלוקה או בסדינה או בשאר מקום ואין לה לתלות שבא ממקום אחר אלא שבא ממקורה, הרי היא טמאה. וכל אשה שמצאה איזה כתם אפילו אינו אדום ממש אלא שאינו לבן ממש, צריכה לעשות שאלת חכם, כי יש בזה הרבה חילוקי דינים בענין גדלות וקטנות הכתם, וגם בענין התליה במה יכולין לתלותו ובמה אין יכולין לתלותו, וגם יש חילוק באיזה זמן שמצאה אותו, אם בימים שהיא טהורה או בימים הראשונים משבעה נקיים:
(ג) אשה שהרגישה שנפתח מקורה, אפילו בדקה את עצמה מיד ולא מצאה כלום הרי היא טמאה (וצריכין להודיע זאת לנשים בי הרבה נשים אינן יודעות זאת). אבל אם מצאה שיצא ממנה איזו ליחה לבנה בלי שום תערובת אדמומית, הרי היא טהורה:
(ד) כתיב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. מדכתיב לא תקרב, דרשינן שכל מיני קריבה אסור. שלא ישחוק ולא יקל ראשו עמה אפילו בדברים המרגילין לעבירה. אבל מותר להתייחד עמה, דכיון שכבר בא עליה וגם יש לה היתר לאחר שתטבול לא תקיף יצריה ולא חיישינן שמא יבא עליה באיסור:
(ה) לא יגע בה אפילו באצבע קטנה. ולא יושיט מידו לידה אפילו דבר ארוך. וכן לא יקבל מידה. וכן זריקה מידו לידה או מידה לידו, אסור:
(ו) לא יאכל עמה על השלחן אלא אם כן יש איזה שינוי, דהיינו שיהיה איזה דבר מפסיק בין קערה שלו לקערה שלה דבר שאין דרכו להניחו שם בפעם אחרת, או שתשנה את מקומה. ואם דרכן שכשהיא טהורה אוכלין מתוך קערה אחת ועתה אוכלין כל אחד מתוך קערה אחרת, סגי בהכי:
(ז) לא ישתה משיורי הכוס ששתתה היא. ואם הפסיק אדם אחר ביניהם או שהורק אל כוס אחר, שרי. ואם שתתה והוא אינו יודע ורוצה לשתות מכוס זה, אינה צריכה להגיד לו ששתתה היא ממנו. (אבל אם ידע ששתתה אלא שלא ידע שהיא נדה, כתבתי בספרי לחם ושמלה כי נראה דצריכה להגיד לו). היא מותרת לשתות משיורי כוס שלו. י"א דכשם שאסור לשתות משיורי כוס שלה, כך אסור לאכול משיורי מאכל שלה:
(ח) לא יישן עמה במטה אחת אפילו אין המטה מיוחדת לה. ואפילו כל אחד בבגדו ואין נוגעין זה בזה, ואפילו יש לכל אחד מצע בפני עצמו. ואפילו אם שוכבים בשתי מיטות והמיטות נוגעות זו בזו, אסור. ואם שוכבין על הארץ, לא ישכבו פנים כנגד פנים אא"כ יש מרחק רב ביניהם. וה"ה אם ישנים בשתי מיטות סמוכות זו לזו בארכן באופן שלפעמים הם פנים כגגד פנים אע"פ שיש הפסק בין המיטות, יש לאסור אלא אם כן יש מרחק רב ביניהם. ואסור להבעל אפילו לישב על המטה המיוחדת לה ואפילו שלא, בפניה, והיא אסורה לישן על המטה המיוחדת לו. אבל לישב עליה אין להחמיר:
(ט) אסורין לישב על ספסל ארוכה שהיא מתנדנדת. ואם אדם אחר מפסיק ביניהם, מותר. ולא ילכו בעגלה אחת או בספינה אחת אם הולכין רק דרך טיול כגון לגנות ולפרדסים וכיוצא בזה. אבל אם הולכין מעיר לעיר לעסקיהם, מותר אע"פ שהן לבדם, ובלבד שישבו באופן שלא יגעו זה בזה:
(י) לא יסתכל בשום מקום מגופה במקום שדרכה לכסות. אבל במקומות הגלויים, מותר לו להסתכל אע"פ שהוא נהנה. אסור להריח בבשמים המיוחדים לה. ואסור לשמוע קול זמר שלה:
(יא) ראוי לה שתייחד לה בגדים לימי נדותה כדי שיהיו שניהם זוכרים תמיד שהיא נדה. ובקושי התירו לה שתכחול ותפקוס ותתקשט בבגדי צבעונין בימי נדותה אלא כדי שלא תתגנה על בעלה:
(יב) לא תמזוג לו כוס יין בפניו או להביאו לו ולהניחו לפניו על השלחן. ולא תציע לו מטתו בפניו. אבל שלא בפניו, הכל מותר אע"פ שהוא יורע שהיא עשתה. ואסורה ליצוק לו מים לרחוץ פניו ידיו ורגליו ואפילו מים צוננים:
(יג) כשם שהיא אסורה למזוג לו את הכוס, כך הוא אסור למזוג לה. ולא עוד אלא אפי' לשלוח לה כוס יין המיוחד לה אפי' הוא כוס של ברכה, אסור:
(יד) אם הוא חולה ואין מי שישמש אותו זולתה, מותרת לשמשו שימוש שאין בו נגיעה רק ע"י דבר אחר, אפילו להקימו ולהשכיבו ולתומכו, רק שתזהר ביותר מהרחצת פניו ידיו ורגליו והצעת המטה בפניו. ואם האשה חולה, אסור לבעלה לשמשה אפי' בלא נגיעה אא"כ בשעת דחק גדול שא"א למצוא מי שישמשנה. ואם הבעל הוא רופא ואין שם רופא אחר מומחה כמוהו, מותר לו למשש לה את הדופק כיון שאינו עושה דרך תאוה וחיבה:
(טו) בכל ההרחקות הנזכרות צריכין ליזהר גם בימי ליבונה דהיינו בימי ספירת שבעה נקיים וגם אח"כ אם נתאחרה מלטבול בזמנה אסורים בכל הנזכר עד לאחר שתטבול:
(טז) אשה נדה בימי ראייתה קודם ימי ליבונה, נוהגין שאינה נכנסת לבית הכנסת ואינה מתפללת. אך בימים נוראים דהיינו מיום ראשון דסליחות ולהלן שרבים מתאספים בביהכ"נ ויהיה לה עצבון גדול אם לא תלך מותרת ללכת ולהתפלל. וכן כל כיוצא בזה כגון שמשיאה את בנה או את בתה או כשהיא יולדת שהגיעה זמנה ללכת לבית הכנסת מותרת: