מאגר ספרי קודש

סימן קנו. דין ראתה דם מחמת תשמיש, ובו ג' סעיפים:

(א) אשה שראתה דם מחמת תשמיש, אפילו שלא בשעת תשמיש אלא אח"כ באותה הלילה, מותרת לשמש פעם שנית לאחר שתטהר, אבל מיחש חיישא גם בחדא זמנא שאם אירע לה כן בליל טבילה אזי כשתטבול צריך לפרוש ממנה ליל טבילה כי חיישינן שמא הטבילה בצירוף התשמיש גורמים לה לראות דם ושמא תראה בליל טבילה שניה בשעת תשמיש ממש. אבל בליל טבילה שלישית א"צ לפרוש משום דעיקר החשש היה משום הטבילה, וכיון דבטבילה שניה לא ראתה תו לא חיישינן. וכן אם אירע לה שראתה בליל שני של טבילה, צריך לפרוש בטבילה שניה ליל שני ולא בטבילה שלישית:

(ב) וכיון דאיתיליד ריעותא באשה זו, לכן אפילו אם יש לה וסת קבוע, מ"מ כשתשמש פעם שניה צריכה בדיקה לפני תשמיש ולאחר תשמיש לברר אם לא ראתה עוד מחמת תשמיש. ותזהר האשה לעסוק מיד ברפואות, ומכל שכן אם אירע לה שראתה בשעת תשמיש ממש או בסמוך לאחר תשמיש, כי אם יארע לה כן ג"פ רצופות, נפלה במצודה גדולה, ובקושי גדול ימצא לה היתר שתשאר אצל בעלה:

(ג) אשה שהרגישה בשעת תשמיש שנטמאה, מחוייבת לומר מיד לבעלה נטמאתי. ולא יפרוש את עצמו מיד באבר חי כי גם זאת הנאה היא לו, אלא יסמוך על ידיו ורגליו ולא עליה, וימלא פחד ורתת על העבירה שבאה לידו. וכשימות האבר, יפרוש את עצמו. וישאל למורה הוראה שיורה לו תשובה על העבירה: