סימן קנט - דיני לבישת הלבון וספירת הנקיים
סימן קנט. דיני לבישת הלבון וספירת הנקיים, ובו י' סעיפים:
(א) כל אשה שראתה דם בימי טהרתה, צריכה למנות חמשה ימים עם יום זה דהיינו יום הראיה ועוד ארבעה ימים. ואפילו ראתה בסוף היום לאחר שהתפללו הקהל וגם היא ערבית או קבלו שבת אם עדיין הוא יום עולה לה יום זה למנין. וביום חחמישי לעת ערב קודם בין השמשות תבדוק את עצמה היטב ותרחץ לכל הפחות פניה, שלמטה ותלבש כתונת לבנה ונקיה, וגם שאר בגדיה יהיו נקיים, וזה נקרא הפסק טהרה. ובלילה תציע על מטתה גם כן סדין לבן ונקי, וגם הכרים והכסתות כולם יהיו נקיים, ומיום המחרת מתתלת לספור ז' נקים. ואין חילוק בין ראיה מרובה לראיה מועטת, שאפילו לא ראתה אלא טפה אחת או שמצאה רק כתם בימי טהרתה, לעולם צריכה להמתין ה' ימים. וכן אפילו ראתה דם כל חמשת הימים אלא שפסקה קודם בין השמשות, מיד לאחר שפסק הדם יכולה להפסיק בטהרה:
(ב) בשעת הדחק כגון שהיא בדרך ואין לה מים כלל אפילו לרחוץ פניה שלמטה, אינו מעכב. רק שתקנח א"ע היטב היטב בכל מה דאפשר. ואם יכולה לרחוץ במי רגלים שפיר דמי. ואם אין לה כתונת לבנה, יכולה ללבוש גם כתונת ישנה, רק שתהא בדוקה שאין עליה כתמי דם:
(ג) י"א דאם התפללו הקהל ערבית אע"פ שעוד היום גדול, אינה יכולה עוד להפסיק בטהרה שתמנה מיום המחרת מאחר שהקהל כבר עשו אותו לילה. וי"א דמותרת ואפילו עשו הקהל שבת, ויש ליזהר לכתחלה, ובדיעבד אין להחמיר ויכולה להפסיק בטהרה כל שעדיין אינו ביה"ש, אבל אם גם היא התפללה ערבית ומכ"ש כשהדליקה נרות לשבת או ליו"ט, אע"פ שעדיין היום גדול, אינה יכולה עוד להפסיק בטהרה. בקיץ אשר בהרבה קהילות מתפללין ערבית בעוד היום גדול, שהיא צריכה לכתחלה להפסיק בטהרה קודם לכן כמו שכתבנו, אזי כשיגיע סמוך לבין השמשות, יש לה לבדוק את עצמה עוד הפעם, כי עיקר הפסק טהרה הוא בעת היותר סמוך לבה"ש. ובדיעבד אם לא בדקה א"ע שנית אין להקפיד. ואפילו לא בדקה א"ע אלא שחרית ומצאה טהרה, בדיעבד סגי בכך:
(ד) לעולם ילמד אדם בתוך ביתו להחמיר לכתחלה שתהא בריקת הפסק טהרתה במוך דחוק, ושיהא שם כל בין השמשות, שבדיקה זו מוציאה מידי כל ספק:
(ה) יש מקומות שנוהגין שאם זמן לבישת לבנים הוא בשבת או ביו"ט, דוחין עד לאח"כ. מפני שאין כל אשה יודעת ליזהר באיסור רחיצה ואיסור סחיטה. ובמקום שנוהגין להקל אם רוחצת בצונן, יכולה לרחוץ אפילו כל גופה, אבל בחמין צריכה ליזהר שלא לרחוץ אלא באותו מקום ובין ירכותיה, ודוקא בחמין שהוחמו בע"ש ובעיו"ט. גם צריכה ליזהר מאיסור סחיטה שלא תרחץ בבגד רק בידיה. וביוהכ"פ לא תרחץ כלל, רק תקנח א"ע יפה יפה (דהוי שעת הדחק כמ"ש בס"ב דהא אסור ברחיצה), ותלבש כתונת לבנה. ובט"ב וכן בשבעת ימי אבלה ג"כ לא תרחץ רק תקנח, וגם כתונת לבנה לא תלבש רק כתונת ישנה שהיא בדוקה שאין עליה כתמי דם (עי' א"ר סי' תקי"א סק"ט), אבל לאחר שבעה אע"פ שאסורה ברחיצה כל שלשים, מ"מ יכולה לרחוץ קצת לצורך לבישת לבנים, ותוכל ללבוש כתונת ללבנה:
(ו) בכל יום משבעת ימי הספירה, צריכה לכתחלה לבדוק את עצמה שתי פעמים בכל יום, אחת שחרית ואחת סמוך לבין השמשות. ובדיעבד אפילו לא בדקה רק פעם אחת ביום הראשון ופעם אחת ביום השביעי, יש להקל. ודוקא ביום א' וביום ז', אבל אם בדקה יום א' ויום ח', אין לה אלא יום ח' בלבד וצריכה להוסיף עוד ששה ימים:
(ז) כל בדיקות אלו בין בהפסק טהרה בין בשבעת ימי נקיים, צריכין להיות בבגד פשתן לבן ישן או בצמר גפן או בצמר לבן נקי ורך, ותכניסנו בעומק לחורים ולסדקים עד מקום שהשמש דש, ותראה אם אין בו איזה מראה אדמומית. ואם אי אפשר לה להכניס כל כך בעומק, תבדוק עכ"פ כפי כחה האפשרי. וטוב שלכל הפחות בדיקה אחת תהיה עד מקום שהשמש דש. (וצריך כל איש ללמד את אשתו דין הבדיקות, כי הרבה אינן יודעות). ובתולות שבודקות קודם הנישואין, יבדקו גם כן כפי כחן האפשרי:
(ח) הבדיקות צריכות להיות לאור היום ולא לאור הנר. ויש מחמירין אפילו בדיעבד אם לא היתה לכל הפחות בדיקה אחת ביום הראשון ובדיקה אחת ביום השביעי לאור היום:
(ט) אם מצאה כתם בימי ספירת הנקיים או אפילו ראתה דם ממש, יכולה להפסיק בטהרה וללבוש לבנים גם ביום זה כל שפסקה קודם בין השמשות, ומיום המחרת תספור שבעה נקיים מחדש:
(י) וכן כלה שראתה דם קודם הנשואין, ואם תמתין ה' ימים יהיה יום הנשואין קודם זמן טבילתה וקשה להם לדחות הנשואין, אזי תוכל להפסיק בטהרה מיד ביום שפסקה קודם בין השמשות ולספור ממחרת ז' נקיים, כדי שתוכל לטבול קודם החופה. וזה עדיף טפי מלעשות החופה בעודה נדה:
(א) כל אשה שראתה דם בימי טהרתה, צריכה למנות חמשה ימים עם יום זה דהיינו יום הראיה ועוד ארבעה ימים. ואפילו ראתה בסוף היום לאחר שהתפללו הקהל וגם היא ערבית או קבלו שבת אם עדיין הוא יום עולה לה יום זה למנין. וביום חחמישי לעת ערב קודם בין השמשות תבדוק את עצמה היטב ותרחץ לכל הפחות פניה, שלמטה ותלבש כתונת לבנה ונקיה, וגם שאר בגדיה יהיו נקיים, וזה נקרא הפסק טהרה. ובלילה תציע על מטתה גם כן סדין לבן ונקי, וגם הכרים והכסתות כולם יהיו נקיים, ומיום המחרת מתתלת לספור ז' נקים. ואין חילוק בין ראיה מרובה לראיה מועטת, שאפילו לא ראתה אלא טפה אחת או שמצאה רק כתם בימי טהרתה, לעולם צריכה להמתין ה' ימים. וכן אפילו ראתה דם כל חמשת הימים אלא שפסקה קודם בין השמשות, מיד לאחר שפסק הדם יכולה להפסיק בטהרה:
(ב) בשעת הדחק כגון שהיא בדרך ואין לה מים כלל אפילו לרחוץ פניה שלמטה, אינו מעכב. רק שתקנח א"ע היטב היטב בכל מה דאפשר. ואם יכולה לרחוץ במי רגלים שפיר דמי. ואם אין לה כתונת לבנה, יכולה ללבוש גם כתונת ישנה, רק שתהא בדוקה שאין עליה כתמי דם:
(ג) י"א דאם התפללו הקהל ערבית אע"פ שעוד היום גדול, אינה יכולה עוד להפסיק בטהרה שתמנה מיום המחרת מאחר שהקהל כבר עשו אותו לילה. וי"א דמותרת ואפילו עשו הקהל שבת, ויש ליזהר לכתחלה, ובדיעבד אין להחמיר ויכולה להפסיק בטהרה כל שעדיין אינו ביה"ש, אבל אם גם היא התפללה ערבית ומכ"ש כשהדליקה נרות לשבת או ליו"ט, אע"פ שעדיין היום גדול, אינה יכולה עוד להפסיק בטהרה. בקיץ אשר בהרבה קהילות מתפללין ערבית בעוד היום גדול, שהיא צריכה לכתחלה להפסיק בטהרה קודם לכן כמו שכתבנו, אזי כשיגיע סמוך לבין השמשות, יש לה לבדוק את עצמה עוד הפעם, כי עיקר הפסק טהרה הוא בעת היותר סמוך לבה"ש. ובדיעבד אם לא בדקה א"ע שנית אין להקפיד. ואפילו לא בדקה א"ע אלא שחרית ומצאה טהרה, בדיעבד סגי בכך:
(ד) לעולם ילמד אדם בתוך ביתו להחמיר לכתחלה שתהא בריקת הפסק טהרתה במוך דחוק, ושיהא שם כל בין השמשות, שבדיקה זו מוציאה מידי כל ספק:
(ה) יש מקומות שנוהגין שאם זמן לבישת לבנים הוא בשבת או ביו"ט, דוחין עד לאח"כ. מפני שאין כל אשה יודעת ליזהר באיסור רחיצה ואיסור סחיטה. ובמקום שנוהגין להקל אם רוחצת בצונן, יכולה לרחוץ אפילו כל גופה, אבל בחמין צריכה ליזהר שלא לרחוץ אלא באותו מקום ובין ירכותיה, ודוקא בחמין שהוחמו בע"ש ובעיו"ט. גם צריכה ליזהר מאיסור סחיטה שלא תרחץ בבגד רק בידיה. וביוהכ"פ לא תרחץ כלל, רק תקנח א"ע יפה יפה (דהוי שעת הדחק כמ"ש בס"ב דהא אסור ברחיצה), ותלבש כתונת לבנה. ובט"ב וכן בשבעת ימי אבלה ג"כ לא תרחץ רק תקנח, וגם כתונת לבנה לא תלבש רק כתונת ישנה שהיא בדוקה שאין עליה כתמי דם (עי' א"ר סי' תקי"א סק"ט), אבל לאחר שבעה אע"פ שאסורה ברחיצה כל שלשים, מ"מ יכולה לרחוץ קצת לצורך לבישת לבנים, ותוכל ללבוש כתונת ללבנה:
(ו) בכל יום משבעת ימי הספירה, צריכה לכתחלה לבדוק את עצמה שתי פעמים בכל יום, אחת שחרית ואחת סמוך לבין השמשות. ובדיעבד אפילו לא בדקה רק פעם אחת ביום הראשון ופעם אחת ביום השביעי, יש להקל. ודוקא ביום א' וביום ז', אבל אם בדקה יום א' ויום ח', אין לה אלא יום ח' בלבד וצריכה להוסיף עוד ששה ימים:
(ז) כל בדיקות אלו בין בהפסק טהרה בין בשבעת ימי נקיים, צריכין להיות בבגד פשתן לבן ישן או בצמר גפן או בצמר לבן נקי ורך, ותכניסנו בעומק לחורים ולסדקים עד מקום שהשמש דש, ותראה אם אין בו איזה מראה אדמומית. ואם אי אפשר לה להכניס כל כך בעומק, תבדוק עכ"פ כפי כחה האפשרי. וטוב שלכל הפחות בדיקה אחת תהיה עד מקום שהשמש דש. (וצריך כל איש ללמד את אשתו דין הבדיקות, כי הרבה אינן יודעות). ובתולות שבודקות קודם הנישואין, יבדקו גם כן כפי כחן האפשרי:
(ח) הבדיקות צריכות להיות לאור היום ולא לאור הנר. ויש מחמירין אפילו בדיעבד אם לא היתה לכל הפחות בדיקה אחת ביום הראשון ובדיקה אחת ביום השביעי לאור היום:
(ט) אם מצאה כתם בימי ספירת הנקיים או אפילו ראתה דם ממש, יכולה להפסיק בטהרה וללבוש לבנים גם ביום זה כל שפסקה קודם בין השמשות, ומיום המחרת תספור שבעה נקיים מחדש:
(י) וכן כלה שראתה דם קודם הנשואין, ואם תמתין ה' ימים יהיה יום הנשואין קודם זמן טבילתה וקשה להם לדחות הנשואין, אזי תוכל להפסיק בטהרה מיד ביום שפסקה קודם בין השמשות ולספור ממחרת ז' נקיים, כדי שתוכל לטבול קודם החופה. וזה עדיף טפי מלעשות החופה בעודה נדה: