סימן קסג - הלכות מילה
סימן קסג. הלכות מילה, ובו ח' סעיפים:
(א) מצות עשה על האב למול את בנו, או לכבד ולעשות שליח לישראל אחר שימול אותו. ויש לו להאב לתת את הילד על ברכי הסנדק (עיין שע"ת סי' תקי"א סק"ג) ולהושיט את האיזמל לידי המוהל ולעמוד אצלו בשעת המילה להראות שהוא שלוחו. ובין חיתוך לפריעה מברך האב אקב"ו להכניסו וכו'. ויש לאדם לחזור ולהדר אחר מוהל וסנדק היותר טוב וצדיק. נוהגין שאין נותנין סנדקאות לאיש אשר כבר היה אצלו סנדק בבן אחר. אם כיבד למוהל אחד אסור לחזור בו ולכבד לאחר, שנאמר שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב. ואם כיבד לאחד ובתוך כך הלך זה המוהל מן העיר וחשב האב כי לא יבא לזמן המילה ועל כן כיבד לאחר ובתוך כך בא הראשון, ימולנו הראשון:
(ב) נוהגין שכל העם שאצל המילה, עומדים, שנאמר ויעמוד כל העם בברית, מלבד הסנדק שהוא תופס את התינוק הוא יושב. ולאחר שבירך האב להכניסו וענו אמן, אומרים כולם - כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים:
(ג) המוהל צריך שידע הלכות מילה (המבוארין ביו"ד), וצריך שיחקור אם הילד הוא בריא, וגם להמילדת יש להזהיר שאם תראה איזה מיחוש בילד, תודיע:
(ד) וצריכין ליזהר במאד מאד שלא למול ולד שיש לו חשש חולי, כי סכנת נפשות דוחה את הכל, שאפשר לו למול לאחר זמן, וא"א להחזיר נפש אחת מישראל לעולם, וע' יו"ד סי' רס"ב וסי' רס"ג מתי מלין תינוק שהיה חולה והבריא. ומיד כשהתינוק ראוי לימול אסור לעכב את המצוה מאיזה טעם להרבות שמחה וכדומה, אלא ימול מיד כשהוא ראוי (תשו' דב"ש סי' קצ"ב) אך לא בשבת ולא בי"ט כמ"ש ביו"ד סי' רס"ו:
(ה) אשה שמתו שני בניה מחמת מילה, שנראה כי המילה הכחישה את כחם, אין מלין את השלישי עד שיגדל ויתחזק כחו. וכן אשה שמת לה ילד אחד מחמת מילה, וגם לאחותה אירע כן, אזי גם שאר האחיות לא ימולו בניהן עד שיגדלו ויתחזקו:
(ו) תינוק שנולד בין השמשות או קצת קודם, יעשו שאלת חכם מתי ימול:
(ז) תינוק שמת קודם שנימול (בין בתוך ח' ימים בין אח"כ), מלין אותו אצל קברו להסיר חרפתו ממנו שלא יקבר בערלתו כי חרפה היא לו. ואין מברכין על המילה אבל קוראין לו שם, לזכר שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחית המתים ויהיה בו דעה להכיר אביו ואמו. (ואם מת בי"ט עי' לקמן סי' ר' ס"ח וס"ט). אם שכחו למולו וקברוהו בערלתו, אם נזכרו מיד שעדיין אין לחוש שנתנוול בקבר, צריכין לפתוח את הקבר ולמולו. אבל אם לא נזכרו עד איזה ימים לאחר מותו, אין לפתוח את הקבר (נוב"י תנינא סי' קס"ד):
(ח) נוהגין לעשות סעודה ביום המילה, שכל מצוה שקבלו ישראל בשמחה (כמו מצות מילה), עדיין עושין בשמחה, וכתיב שש אנכי על אמרתך וגו', ודרשינן זו מילה. ומי שאפשר לו לעשות סעודה הגונה ומקמץ ואינו עושה אלא בקפה ומיני מתיקה וכדומה, לא יפה עושה. מי שמזמינין אותו לסעודת ברית מילה ויודע שיש שם אנשים מהוגנים מחוייב גם הוא ללכת. עוד נוהגין לעשות סעודה במיני פירות ומשקין בליל שבת שקודם המילה, וגם זוהי סעודת מצוה. עוד נוהגין שבלילה שלפני המילה מתקבצין בבית התינוק ועוסקין בתורה ועושין קצת סעודה, וזו אין לה דין סעודת מצוה שאינה אלא מנהג בעלמא (מהריעב"ץ):
(א) מצות עשה על האב למול את בנו, או לכבד ולעשות שליח לישראל אחר שימול אותו. ויש לו להאב לתת את הילד על ברכי הסנדק (עיין שע"ת סי' תקי"א סק"ג) ולהושיט את האיזמל לידי המוהל ולעמוד אצלו בשעת המילה להראות שהוא שלוחו. ובין חיתוך לפריעה מברך האב אקב"ו להכניסו וכו'. ויש לאדם לחזור ולהדר אחר מוהל וסנדק היותר טוב וצדיק. נוהגין שאין נותנין סנדקאות לאיש אשר כבר היה אצלו סנדק בבן אחר. אם כיבד למוהל אחד אסור לחזור בו ולכבד לאחר, שנאמר שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב. ואם כיבד לאחד ובתוך כך הלך זה המוהל מן העיר וחשב האב כי לא יבא לזמן המילה ועל כן כיבד לאחר ובתוך כך בא הראשון, ימולנו הראשון:
(ב) נוהגין שכל העם שאצל המילה, עומדים, שנאמר ויעמוד כל העם בברית, מלבד הסנדק שהוא תופס את התינוק הוא יושב. ולאחר שבירך האב להכניסו וענו אמן, אומרים כולם - כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים:
(ג) המוהל צריך שידע הלכות מילה (המבוארין ביו"ד), וצריך שיחקור אם הילד הוא בריא, וגם להמילדת יש להזהיר שאם תראה איזה מיחוש בילד, תודיע:
(ד) וצריכין ליזהר במאד מאד שלא למול ולד שיש לו חשש חולי, כי סכנת נפשות דוחה את הכל, שאפשר לו למול לאחר זמן, וא"א להחזיר נפש אחת מישראל לעולם, וע' יו"ד סי' רס"ב וסי' רס"ג מתי מלין תינוק שהיה חולה והבריא. ומיד כשהתינוק ראוי לימול אסור לעכב את המצוה מאיזה טעם להרבות שמחה וכדומה, אלא ימול מיד כשהוא ראוי (תשו' דב"ש סי' קצ"ב) אך לא בשבת ולא בי"ט כמ"ש ביו"ד סי' רס"ו:
(ה) אשה שמתו שני בניה מחמת מילה, שנראה כי המילה הכחישה את כחם, אין מלין את השלישי עד שיגדל ויתחזק כחו. וכן אשה שמת לה ילד אחד מחמת מילה, וגם לאחותה אירע כן, אזי גם שאר האחיות לא ימולו בניהן עד שיגדלו ויתחזקו:
(ו) תינוק שנולד בין השמשות או קצת קודם, יעשו שאלת חכם מתי ימול:
(ז) תינוק שמת קודם שנימול (בין בתוך ח' ימים בין אח"כ), מלין אותו אצל קברו להסיר חרפתו ממנו שלא יקבר בערלתו כי חרפה היא לו. ואין מברכין על המילה אבל קוראין לו שם, לזכר שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחית המתים ויהיה בו דעה להכיר אביו ואמו. (ואם מת בי"ט עי' לקמן סי' ר' ס"ח וס"ט). אם שכחו למולו וקברוהו בערלתו, אם נזכרו מיד שעדיין אין לחוש שנתנוול בקבר, צריכין לפתוח את הקבר ולמולו. אבל אם לא נזכרו עד איזה ימים לאחר מותו, אין לפתוח את הקבר (נוב"י תנינא סי' קס"ד):
(ח) נוהגין לעשות סעודה ביום המילה, שכל מצוה שקבלו ישראל בשמחה (כמו מצות מילה), עדיין עושין בשמחה, וכתיב שש אנכי על אמרתך וגו', ודרשינן זו מילה. ומי שאפשר לו לעשות סעודה הגונה ומקמץ ואינו עושה אלא בקפה ומיני מתיקה וכדומה, לא יפה עושה. מי שמזמינין אותו לסעודת ברית מילה ויודע שיש שם אנשים מהוגנים מחוייב גם הוא ללכת. עוד נוהגין לעשות סעודה במיני פירות ומשקין בליל שבת שקודם המילה, וגם זוהי סעודת מצוה. עוד נוהגין שבלילה שלפני המילה מתקבצין בבית התינוק ועוסקין בתורה ועושין קצת סעודה, וזו אין לה דין סעודת מצוה שאינה אלא מנהג בעלמא (מהריעב"ץ):