סימן קפ - הלכות שמיטת כספים
סימן קפ. הלכות שמיטת כספים, ובו ט"ז סעיפים:
(א) הסכמת רוב הפוסקים דשמיטת כספים נוהגת גם בזמן הזה ואפילו בחו"ל, והעולם נהגו להקל וכבר הרעישו על זאת גדולי זשראל, וקצת מהם טרחו ללמד זכות על המנהג שסומכין על קצת מקילין. אבל מי שרוצה לדקדק במצות, בודאי מחוייב לעשות כדעת רוב הפוסקים ז"ל, ובפרט שיוכל לתקן את הדבר ע"י פרוזבול ולא יבא לידי פסידא. ושנת השמיטה היתה בשנת תרל"ה ותהיה אי"ה בשנת תרמ"ב [והבאות אי"ה - תשנ"ד, תשס"א וכו']:
(ב) שביעית משמטת כל מלוה, בין מלוה בעל פה בין מלוה בשטר, ואפילו יש בו אחריות נכסים. ומי שנתן לחברו מעות בתורת עסקא שהדין הוא שחציו מלוה וחציו פקדון, החצי שהוא מלוה משמטת, והחצי שהוא פקדון אינה משמטת:
(ג) המלוה את חברו על המשכון, אינו משמט. ואם הלוהו על משכון קרקע יש בזה חילוקי דינים:
(ד) ערב שפרע למלוה וקודם שפרע לו הלוה להערב הגיעה שנת השמיטה, משמט:
(ה) מי שנתחייב לחברו שבןשה על ממון שאילו היה מודה לו היתה שביעית משמטת את הממון, משמטת גם כן את השבועה:
(ו) מי שהיה חייב לחברו ממון וכפר, ועמדו לדין ונתחייב, וכתבו בית הדין פסק דין ונתנוהו לידי המלוה, אין השביעית משמטתו:
(ז) המלוה את חברו והתנה עמו שלא תשמיטנו שביעית, אפילו הכי משמטתו. אבל אם התנה עמו שלא ישמיט הוא חוב זה, אפילו היתה זאת בשנת השמיטה, אינה משמטתו. וכן אם כתב בשטר לשון פקדון, אינה משמטת:
(ח) המלוה את חברו לאיזה שנים והגיע זמן הפרעון לאחר שמיטה, אינה משמטתו כיון שלא היה יכול לתבעו קודם:
(ט) המוסר שטרותיו לבית דין ואמר להם אתם גבו לי חובי, אינו נשמט:
(י) המוכר איזה דבר לחברו בהקפה, הו"ל כאילו הלוהו מעות ומשמט. אבל חנוני המוכר לאחרים בהקפה ואין דרכו לתבוע עד שמתקבץ איזה סך, אינו משמט. ואם זקפן עליו במלוה דהיינו שחשב הכל בזחד וכתב בפנקסו סך הכולל, אזי הוי כהלואה ומשמט:
(יא) שכר שכיר, אינו משמט. ואם זקפו עליו במלוה, משמט:
(יב) הבא מכח גוי הרי הוא כגוי. לכן מי שקנה מגוי שט"ח על ישראל, אינו משמט שהרי הגוי היה גובה בשטרו לעולם. וכן מי שערב לגוי בעד ישראל ולא פרע הישראל, והוצרך הישראל הערב לפרוע לגוי, ונטל מן הגוי את השטר שעל הלוה, אינו משמט. אבל אם לא היה שטר אלא שתובע לחברו בעל פה על שהוצרך לפרוע בעדו לגוי הרי זה פטור:
(יג) אין שביעית משמטת כספים אלא בסופה. לפיכך המלוה את חברו בשנת השמטה עצמה, גובה חובו כל השנה, וכשתשקע החמה בערב ראש השנה אבד החוב:
(יד) לוה שבא לפרוע למלוה חוב שעבר עליו שמטה, יאמר לו המלוה משמט אני את החוב וכבר נפטרת ממני. אם אמר לו הלוה אעפ"כ רוצה אני שתקבל ממני, מותר למלוה לקבלו ממנו. ואל יאמר הלוה בחובי אני נותן לך, אלא יאמר לו שלי הם ובמתנה אני נותנם לך. ויכול המלוה לעשות השתדלות והתפעלות שיאמר הלוה שהוא נותנם לו במתנה. ואם אינו יכול לפעול זאת, אל יקחם:
(טו) פרוזבול אינו משמט. מהו פרוזבול. המלוה הולך אצל שלשה בני תורה שיהיו בית דין, ואומר אליהם, אתם דיינים מוסר אני לכם שכל חוב שיש לי על פלוני ועל פלוני, שאגבה אותן חובות כל זמן שארצה. והמה כותבים לו פרוזבול בזה הלשון - במותב תלתא כחדא הוינא, ואתא פלוני המלוה ואמר לפנינו, מוסר אני וכו'. ושלשתן חותמין למטה בלשון דיינים או בלשון עדים. ויכולים לעשות זאת גם בסוף השנה דהיינו בערב ר"ה קודם שקיעת החמה. וי"א שאינן צריכין דוקא לכתוב את הפרחבול, אלא די במה שהוא אומר לפניהם. ואפילו אם אין במקומו בית דין יכול לומר אני מוסר שטרותי לבית דין שבמקום פלוני:
(טז) לא מהני פרוזבול אלא אם יש ללוה קרקע. ואפילו כל שהוא סגי. ואפילו אין לו אלא עציץ נקוב, סגי. ואפילו אין ללוה כלום אלא שיש לערב או שיש למי שהוא חייב לו ללוה זה, נמי מהני. ואם גם לאלו אין להם כלל, אם יש למלוה קרקע כל שהוא, יכול לזכות לו ללוה ואפילו ע"י אחר ואפילו שלא בפניו ומהני לפרוזבול:
(א) הסכמת רוב הפוסקים דשמיטת כספים נוהגת גם בזמן הזה ואפילו בחו"ל, והעולם נהגו להקל וכבר הרעישו על זאת גדולי זשראל, וקצת מהם טרחו ללמד זכות על המנהג שסומכין על קצת מקילין. אבל מי שרוצה לדקדק במצות, בודאי מחוייב לעשות כדעת רוב הפוסקים ז"ל, ובפרט שיוכל לתקן את הדבר ע"י פרוזבול ולא יבא לידי פסידא. ושנת השמיטה היתה בשנת תרל"ה ותהיה אי"ה בשנת תרמ"ב [והבאות אי"ה - תשנ"ד, תשס"א וכו']:
(ב) שביעית משמטת כל מלוה, בין מלוה בעל פה בין מלוה בשטר, ואפילו יש בו אחריות נכסים. ומי שנתן לחברו מעות בתורת עסקא שהדין הוא שחציו מלוה וחציו פקדון, החצי שהוא מלוה משמטת, והחצי שהוא פקדון אינה משמטת:
(ג) המלוה את חברו על המשכון, אינו משמט. ואם הלוהו על משכון קרקע יש בזה חילוקי דינים:
(ד) ערב שפרע למלוה וקודם שפרע לו הלוה להערב הגיעה שנת השמיטה, משמט:
(ה) מי שנתחייב לחברו שבןשה על ממון שאילו היה מודה לו היתה שביעית משמטת את הממון, משמטת גם כן את השבועה:
(ו) מי שהיה חייב לחברו ממון וכפר, ועמדו לדין ונתחייב, וכתבו בית הדין פסק דין ונתנוהו לידי המלוה, אין השביעית משמטתו:
(ז) המלוה את חברו והתנה עמו שלא תשמיטנו שביעית, אפילו הכי משמטתו. אבל אם התנה עמו שלא ישמיט הוא חוב זה, אפילו היתה זאת בשנת השמיטה, אינה משמטתו. וכן אם כתב בשטר לשון פקדון, אינה משמטת:
(ח) המלוה את חברו לאיזה שנים והגיע זמן הפרעון לאחר שמיטה, אינה משמטתו כיון שלא היה יכול לתבעו קודם:
(ט) המוסר שטרותיו לבית דין ואמר להם אתם גבו לי חובי, אינו נשמט:
(י) המוכר איזה דבר לחברו בהקפה, הו"ל כאילו הלוהו מעות ומשמט. אבל חנוני המוכר לאחרים בהקפה ואין דרכו לתבוע עד שמתקבץ איזה סך, אינו משמט. ואם זקפן עליו במלוה דהיינו שחשב הכל בזחד וכתב בפנקסו סך הכולל, אזי הוי כהלואה ומשמט:
(יא) שכר שכיר, אינו משמט. ואם זקפו עליו במלוה, משמט:
(יב) הבא מכח גוי הרי הוא כגוי. לכן מי שקנה מגוי שט"ח על ישראל, אינו משמט שהרי הגוי היה גובה בשטרו לעולם. וכן מי שערב לגוי בעד ישראל ולא פרע הישראל, והוצרך הישראל הערב לפרוע לגוי, ונטל מן הגוי את השטר שעל הלוה, אינו משמט. אבל אם לא היה שטר אלא שתובע לחברו בעל פה על שהוצרך לפרוע בעדו לגוי הרי זה פטור:
(יג) אין שביעית משמטת כספים אלא בסופה. לפיכך המלוה את חברו בשנת השמטה עצמה, גובה חובו כל השנה, וכשתשקע החמה בערב ראש השנה אבד החוב:
(יד) לוה שבא לפרוע למלוה חוב שעבר עליו שמטה, יאמר לו המלוה משמט אני את החוב וכבר נפטרת ממני. אם אמר לו הלוה אעפ"כ רוצה אני שתקבל ממני, מותר למלוה לקבלו ממנו. ואל יאמר הלוה בחובי אני נותן לך, אלא יאמר לו שלי הם ובמתנה אני נותנם לך. ויכול המלוה לעשות השתדלות והתפעלות שיאמר הלוה שהוא נותנם לו במתנה. ואם אינו יכול לפעול זאת, אל יקחם:
(טו) פרוזבול אינו משמט. מהו פרוזבול. המלוה הולך אצל שלשה בני תורה שיהיו בית דין, ואומר אליהם, אתם דיינים מוסר אני לכם שכל חוב שיש לי על פלוני ועל פלוני, שאגבה אותן חובות כל זמן שארצה. והמה כותבים לו פרוזבול בזה הלשון - במותב תלתא כחדא הוינא, ואתא פלוני המלוה ואמר לפנינו, מוסר אני וכו'. ושלשתן חותמין למטה בלשון דיינים או בלשון עדים. ויכולים לעשות זאת גם בסוף השנה דהיינו בערב ר"ה קודם שקיעת החמה. וי"א שאינן צריכין דוקא לכתוב את הפרחבול, אלא די במה שהוא אומר לפניהם. ואפילו אם אין במקומו בית דין יכול לומר אני מוסר שטרותי לבית דין שבמקום פלוני:
(טז) לא מהני פרוזבול אלא אם יש ללוה קרקע. ואפילו כל שהוא סגי. ואפילו אין לו אלא עציץ נקוב, סגי. ואפילו אין ללוה כלום אלא שיש לערב או שיש למי שהוא חייב לו ללוה זה, נמי מהני. ואם גם לאלו אין להם כלל, אם יש למלוה קרקע כל שהוא, יכול לזכות לו ללוה ואפילו ע"י אחר ואפילו שלא בפניו ומהני לפרוזבול: