סימן קפה - הלכות שאלה ושכירות
סימן קפה. הלכות שאלה ושכירות, ובו ו' סעיפים:
(א) השואל או השוכר בהמה או מטלטלין מחברו, אינו רשאי לא להשאילם ולא להשכירם לאחר שלא מדעת הבעלים. אפילו ספרים שיש מצוה בהשאלתן, אין אומרים מן הסתם ניחא לבעלים שתעשה מצוה בממונם, כי שמא אין רצונם שיהא דבר שלהם ביד אחר שאינו נאמן בעיניהם, אבל מותר להשואל ספר להניח לאחר ללמדו בו בתוך ביתו, ובלבד שלא ילמד רק יחידי ולא שניהם ביחד. ואם ידעו שדרכם של הבעלים להאמין לזה השני בדברים כאלו, מותר השואל להשאיל לו והשוכר להשכיר לו:
(ב) מצוה לתת שכר פעולת שכיר בזמנו. ואם איחר, עובר בל"ת, שנאמר ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש. וכמו כן מצוה לתת שכר בהמה או כלי בזמנו ואם איחרו, עובר בלאו, שנאמר לא תעשוק שכיר עני ואביון וגו' ביומו תתן שכרו. ואיזהו זמנו. אם כלתה המלאכה ביום, זמנו כל היום. ואם עבר היום ולא נתן לו, עובר על ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש. ואם כלתה המלאכה לאחר שיצא היום ונכנס הלילה, זמנו כל הלילה. ואם עבר הלילה ולא נתן לו, עובר על לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר. וכן שכיר שבוע, שכיר חודש, שכיר שנה, יצא ממלאכתו ביום, יש לו זמו כל היום. יצא ממלאכתו בלילה, יש לו זמן כל הלילה ולא יותר:
(ג) וכן אם נתן טליתו לאומן לתקנה בקבלנות והביאה לו ביום, יש לו זמן כל היום בלבד. הביאה לן בלילה, יש לו זמן כל הלילה בלבד. אבל כל זמן שהטלית ביד האומן, אע"פ שנגמרה וכלתה מלאכתו, אין בעה"ב עובר ואפילו היא אצל האומן כמה ימים. ואפילו הודיעו שיביא לו מעות ויטול את שלו, מ"מ אינו עובר:
(ד) אינו עובר משום בל תלין ולא תבוא עליו השמש אלא אם כן תבעו השכיר ויש לו מעות ליתן לו, אבל אם לא תבעו השכיר או שתבעו ואין לו מעות, אינו עובר. ומ"מ מדת חסידות הזא ללוות ולפרוע לשכיר בזמנו, כי הוא עני ואליו הוא נושא את נפשו. ומי שדרכו שלא לפרוע לפועלים עד לאחר החשבון, אפילו תבעו ממנו דבר מועט שבודאי מגיע להם, מ"מ אינו עובר, שכיון שידוע שדרכו כן, על דעת כן נשכרו אצלו:
(ה) שכיר שעשה מלאכה לבעה"ב והפסידה, אפילו בפשיעה, באופן שע"פ הדין הוא חייב בתשלומים, מצוה על בעה"ב להכנס עמו לפנים משורת הדין ולמחול לו, שנאמר למען תלך בדרך טובים. ואם השכיר עני הוא ואין לו מה יאכל, מצוה ליתן לו שכרו, שנאמר וארחות צדיקים תשמור. וזוהי אורח צדיקים לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט לפנים משורת הדין:
(ו) כדרך שבעה"ב מוזהר שלא לגזול שבר העני ולא לאחרו, כך העני מוזהר שלא יבטל ממלאכת בעה"ב. וחייב לעבוד בכל כחו, כמו שאמר יעקב אע"ה כי בכל כחי עבדתי את אביכן. לפיכך אין הפועל רשאי לעשות מלאכה בלילה ולהשכיר עצמו ביום (שכבר נחלש מהלילה). וכן אינו רשאי לעשות מלאכה בבהמתו בלילה ולהשכירה ביום. ואין הפועל רשאי להרעיב ולסגף עצמו שהרי מחליש כחו ולא יוכל לעשות מלאכת בעה"ב כראוי. ובן הוא דין המלמד (ע"ל סי' קס"ה סי"ב):
(א) השואל או השוכר בהמה או מטלטלין מחברו, אינו רשאי לא להשאילם ולא להשכירם לאחר שלא מדעת הבעלים. אפילו ספרים שיש מצוה בהשאלתן, אין אומרים מן הסתם ניחא לבעלים שתעשה מצוה בממונם, כי שמא אין רצונם שיהא דבר שלהם ביד אחר שאינו נאמן בעיניהם, אבל מותר להשואל ספר להניח לאחר ללמדו בו בתוך ביתו, ובלבד שלא ילמד רק יחידי ולא שניהם ביחד. ואם ידעו שדרכם של הבעלים להאמין לזה השני בדברים כאלו, מותר השואל להשאיל לו והשוכר להשכיר לו:
(ב) מצוה לתת שכר פעולת שכיר בזמנו. ואם איחר, עובר בל"ת, שנאמר ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש. וכמו כן מצוה לתת שכר בהמה או כלי בזמנו ואם איחרו, עובר בלאו, שנאמר לא תעשוק שכיר עני ואביון וגו' ביומו תתן שכרו. ואיזהו זמנו. אם כלתה המלאכה ביום, זמנו כל היום. ואם עבר היום ולא נתן לו, עובר על ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש. ואם כלתה המלאכה לאחר שיצא היום ונכנס הלילה, זמנו כל הלילה. ואם עבר הלילה ולא נתן לו, עובר על לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר. וכן שכיר שבוע, שכיר חודש, שכיר שנה, יצא ממלאכתו ביום, יש לו זמו כל היום. יצא ממלאכתו בלילה, יש לו זמן כל הלילה ולא יותר:
(ג) וכן אם נתן טליתו לאומן לתקנה בקבלנות והביאה לו ביום, יש לו זמן כל היום בלבד. הביאה לן בלילה, יש לו זמן כל הלילה בלבד. אבל כל זמן שהטלית ביד האומן, אע"פ שנגמרה וכלתה מלאכתו, אין בעה"ב עובר ואפילו היא אצל האומן כמה ימים. ואפילו הודיעו שיביא לו מעות ויטול את שלו, מ"מ אינו עובר:
(ד) אינו עובר משום בל תלין ולא תבוא עליו השמש אלא אם כן תבעו השכיר ויש לו מעות ליתן לו, אבל אם לא תבעו השכיר או שתבעו ואין לו מעות, אינו עובר. ומ"מ מדת חסידות הזא ללוות ולפרוע לשכיר בזמנו, כי הוא עני ואליו הוא נושא את נפשו. ומי שדרכו שלא לפרוע לפועלים עד לאחר החשבון, אפילו תבעו ממנו דבר מועט שבודאי מגיע להם, מ"מ אינו עובר, שכיון שידוע שדרכו כן, על דעת כן נשכרו אצלו:
(ה) שכיר שעשה מלאכה לבעה"ב והפסידה, אפילו בפשיעה, באופן שע"פ הדין הוא חייב בתשלומים, מצוה על בעה"ב להכנס עמו לפנים משורת הדין ולמחול לו, שנאמר למען תלך בדרך טובים. ואם השכיר עני הוא ואין לו מה יאכל, מצוה ליתן לו שכרו, שנאמר וארחות צדיקים תשמור. וזוהי אורח צדיקים לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט לפנים משורת הדין:
(ו) כדרך שבעה"ב מוזהר שלא לגזול שבר העני ולא לאחרו, כך העני מוזהר שלא יבטל ממלאכת בעה"ב. וחייב לעבוד בכל כחו, כמו שאמר יעקב אע"ה כי בכל כחי עבדתי את אביכן. לפיכך אין הפועל רשאי לעשות מלאכה בלילה ולהשכיר עצמו ביום (שכבר נחלש מהלילה). וכן אינו רשאי לעשות מלאכה בבהמתו בלילה ולהשכירה ביום. ואין הפועל רשאי להרעיב ולסגף עצמו שהרי מחליש כחו ולא יוכל לעשות מלאכת בעה"ב כראוי. ובן הוא דין המלמד (ע"ל סי' קס"ה סי"ב):