מאגר ספרי קודש

סימן קפח. הלכות פקדון, ובו ה' סעיפים:

(א) המפקיד מעות אצל חברו, עתה בזמן הזה שכל עסקינו במשא ומתן והכל צריכין למעות, מן הסתם נתרצה המפקיד שהנפקד יוציאם כשיצטרך, ולכן מותר לו להוציאם והרי הן אצלו כמו מלוה אלא אם כן גילה המפקיד דעתו שאין רצונו בכך כגון שחתמם או קשרן בקשר משונה אז אין הנפקד רשאי להוציאן:

(ב) המפקיד שאר חפץ אצלו חברו, אסור להנפקד לחשתמש בחפץ זה לצרכו. ואע"פ שאין החפץ מתקלקל כלל בתשמיש זה, מ"מ הוי שואל שלא מדעת, ושואל שלא מדעת גזלן הוא. ואם יודע בבירור שאין המפקיד מקפיד עליו, מותר. ויש אוסרין גם בזה משום דפקדון אפילו בדבר שאין דרך בני אדם להקפיד, אסור, משום דהוי שולח יד בפקדון גם בכה"ג, ויש להחמיר:

(ג) חייב לשמור את הפקדון באופן היותר טוב כפי הדרך לשמור חפצים כאלו. ואפילו אם הוא אינו מדקדק כל כך בשמירת חפצים שלו, בפקדון חייבים לדקדק יותר:

(ד) אין הנפקד רשאי להפקיד את הפקדון ביד אחרים אפילו כשרים ונאמנים יותר ממנו אלא אם כן המפקיד גם כן רגיל להפקיד דברים כאלו אצלם:

(ה) כשבא להחזיר את הפקדון, לא יחזירו לאחד מבני ביתו של המפקיד שלא מדעתו. וכן כשבא להחזיר לו איזה חפץ שהשאיל לו או לפרוע חובו. אבל יכול להחזיר לאשתו כי מן הסתם היא נושאת ונותנת בתוך הבית והבעל מפקיד כל אשר לו בידה: