סימן קצג - הלכות בקור חולים
סימן קצג. הלכות בקור חולים, ובו י"ד סעיפים:
(א) כשחלה האדם, מצוה על כל אדם לבקרו, שכן מצינו בהקב"ה שמבקר חולים, כמו שדרשו רז"ל בפסוק וירא אליו ה, באלוני ממרא, מלמד שבא אליו לבקר החולה. הקרובים והחברים שרגילים ליכנס לביתו תמיד, המה הולכים לבקרו מיד כששמעו שהוא חולה, אבל הרחוקים שאינם רגילים בביתו, לא יכנסו עד לאחר ג' ימים. ואם קפץ עליו החולי, גם הרחוקים נכנסים מיד. אפילו הגדול ילך לבקר את הקטן ואפילו כמה פעמים ביום. וכל המוסיף הרי זה משובח. ובלבד שלא יהיה לטורח על החולה. השונא לא יבקר את שונאו החולה, ולא ינחמנו כשהוא אבל, שלא יחשוב ששמח לאידו, אבל מותר ללוותו וליכא למיחש שיאמרו כי הוא שמח לאידו, באשר זהו סוף כל אדם. (עי' לקמן סי' ר"ז ס"ב דהחולה אינו צריך לעמוד אפילו מפני נשיא, ואם רוצה לעמוד, אין אומרים לו שב):
(ב) כשהחולה שוכב על הארץ, לא ישב המבקר ע"ג כסא הגבוה ממנו, לפי שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה, שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי. אבל כשהחולה שוכב במטה, מותר למבקר לישב על כסא וספסל (עי' לקמן סימן ר"ז ס"ב):
(ג) עיקר מצות בקור חולים הוא לעיין בצרכי החולה מה הוא צריך לעשות לו, ושימצא נחת רוח עם חבריו, וגם שיתן דעתו עליו ויבקש רחמים עליו. ואם ביקר ולא ביקש, לא קיים את המצוה. ולכן אין מבקרין בג' שעות הראשונות של היום, מפני שאז כל חולה מיקל עליו חליו ולא יחוש לבקש עלין רחמים. ולא בג' שעות האחרונות של היום, שאז מכביד עליו חליו ויתיאש מלבקש עליו רחמים:
(ד) כשמבקש עליו רחמים, אם מבקש לפניו, יכול לבקש בכל לשון שירצה, שהרי מבקש כביכול לפני השכינה שהיא אצל החולה. אבל כשמבקש שלא בפניו דאז מלאכי השרת נזקקין להעלות תפלתו ואינם נזקקין לכל הלשונות, ע"כ יבקש בלה"ק. ויכלול אותו בתוך בל חולי זשראל שמתוך שכוללו עם האחרים תפלתו נשמעת יותר בזכותן של רבים. ויאמר - המקום ירחם עליך בתוך כל חולי ישראל. ובשבת יאמר - שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ורחמיו מרובים ושבתו בשלום:
(ה) המבקרים ידברו אתו בהשכל ודעת ויאמרו לו דברים מחיים ולא דברים ממיתים, ויאמרו לו שיתן דעתו על עניניו אם הלוה או הפקיד אצל אחרים או אחריט אצלו, ואל יפחד מפני זה מהמות:
(ו) אין ליתן נכסיו במתנה לאחרים ואפילו לצדקה ולהניח את היורשים כך. וכל העושה כן, אין רוח חכמים נוחה הימנו, ואפילו אין היורשים נוהגין כשורה. אבל אם מניח גם ליורשים דבר המספיק להם מותר (וע"ל סי' לד ס"ד). ומדת חסידות שלא לחתום את עצמו עד, ולא להיות בעצה בצוואה שמעבירין בה את הירושה מהיורש אפילו מבן שאינו נוהג כשורה לאחיו חכם ונוהג כשורה, כי שמא יצא ממנו זרע טוב והגון, ואפילו למעט לזה ולהרבות לזה יש מי שאוסר וראוי לחוש לדבריו. עי' סס"י כ"ו:
(ז) אם יש לו בנים קטנים, או קטנים וגדולים, או שאשתו מעוברת, צריך למנות אפוטרופוס שיתעסק בשביל הקטנים עד שיגדלו:
(ח) חולה שבקש לעשות קבלת קנין לחזק את הצוואה, קונין ממנו אפילו בשבת. וכן אם מבקש לשלוח לקרוביו, מותר לשכור גוי בשבת ולשלחו (וע"ל סי' צ' סי"ט):
(ט) חולה שמת לו מת, אין מודיעין לו, שלא תטרף דעתו עליו. ואפילו נודע לו, אין אומרים לו לקרוע, שמא תגדל דאגתו. ואין בוכין ואין מספידין בפניו בין על מתו בין על מת אחר אע"פ שאינו קרובו, פן יפחד שגם הוא ימות. ומשתיקין את המנחמים בפניו:
(י) אין מבקרין לא לחולי מעים, משום כיסופא, ולא לחולי העין, ולא לחולי הראש. וכן כל חולה דתקיף ליה עלמא וקשה לזה דיבורא, אין מבקרין אותו בפניו, אלא נכנסין לבית החיצון ושואלין ודורשין בו אם צריך לאיזה דבר, ושומעין צערו, ומבקשים עליו רחמים:
(יא) מי שיש לפניו שתי מצוות, בקור חולים וניחום אבלים, אם אפשר לו לקיים שניהם, בקור חולים קודם, כדי לבקש רחמים עליו. ואם אי אפשר לו לקיים שניהם, ניחום אבלים קודם, שהוא גמילות חסד עם החיים ועם המתים:
(יב) מבקרין חולה גוי מפני דרכי שלום:
(יג) תניא בספרי, רבי נתן אומר, ואשמה הנפש ההיא והתודו, זה בנה אב על כל המתים שיטענו וידוי. ואיתא במשנה שכל המתודה יש לו חלק לעוה"ב, שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע בני שים נא כבוד לה' אלקי ישראל ותן לו תודה והגד נא לי מה עשית אל תכחד ממני. ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי וגו' וכזאת וכזאת עשיתי. ומנין שכיפר לו וידויו שנאמר ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה, ביום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא. לכן חולה שרואין בו שהוא נוטה למות, מסבבים עמו בדברים ואומרים לו התודה ואל תדאג מזה הרבה התודו ועמרו מחליים והמה בחיים והרבה שלא התודו מתו ובשכר שאתה מתודה אחה חי וכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא. ואם אינו יכול להתודות בפיו, יתודה בלבו. ואם יכול לדבר אך מעט, אומרים לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי. וגם יאמרו לו שיבקש מחילה מכל אדם שחטא כנגדו בין בממון בין בדברים. וכל אלו הדברים אין אומרים לו לא בפני עמי הארץ ולא בפני נשים, ולא בפני קטנים, שמא יבכו וישברו לבו:
(יד) סדר הוידוי בקצרה. מודה אני לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שרפואתי בידך, ומיתתי בידך. יהי רצון מלפניד שתרפאני רפואה שלימה. ואם אמות, תהא מיתתי כפרה על כל חטאים ועונות ופשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך. ותן חלקי בגן עדן, וזכני לעולם הבא הצפון לצדיקים. ואם רוצה להאריך בוידוי יום הכפורים הרשות בידו. וכבר מסודרים הוידויים בספר היקר מעבר יבק. ובספר חכמת אדם העתיק גם כן סדר הוידוי מהרמב"ן זצ"ל:
(א) כשחלה האדם, מצוה על כל אדם לבקרו, שכן מצינו בהקב"ה שמבקר חולים, כמו שדרשו רז"ל בפסוק וירא אליו ה, באלוני ממרא, מלמד שבא אליו לבקר החולה. הקרובים והחברים שרגילים ליכנס לביתו תמיד, המה הולכים לבקרו מיד כששמעו שהוא חולה, אבל הרחוקים שאינם רגילים בביתו, לא יכנסו עד לאחר ג' ימים. ואם קפץ עליו החולי, גם הרחוקים נכנסים מיד. אפילו הגדול ילך לבקר את הקטן ואפילו כמה פעמים ביום. וכל המוסיף הרי זה משובח. ובלבד שלא יהיה לטורח על החולה. השונא לא יבקר את שונאו החולה, ולא ינחמנו כשהוא אבל, שלא יחשוב ששמח לאידו, אבל מותר ללוותו וליכא למיחש שיאמרו כי הוא שמח לאידו, באשר זהו סוף כל אדם. (עי' לקמן סי' ר"ז ס"ב דהחולה אינו צריך לעמוד אפילו מפני נשיא, ואם רוצה לעמוד, אין אומרים לו שב):
(ב) כשהחולה שוכב על הארץ, לא ישב המבקר ע"ג כסא הגבוה ממנו, לפי שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה, שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי. אבל כשהחולה שוכב במטה, מותר למבקר לישב על כסא וספסל (עי' לקמן סימן ר"ז ס"ב):
(ג) עיקר מצות בקור חולים הוא לעיין בצרכי החולה מה הוא צריך לעשות לו, ושימצא נחת רוח עם חבריו, וגם שיתן דעתו עליו ויבקש רחמים עליו. ואם ביקר ולא ביקש, לא קיים את המצוה. ולכן אין מבקרין בג' שעות הראשונות של היום, מפני שאז כל חולה מיקל עליו חליו ולא יחוש לבקש עלין רחמים. ולא בג' שעות האחרונות של היום, שאז מכביד עליו חליו ויתיאש מלבקש עליו רחמים:
(ד) כשמבקש עליו רחמים, אם מבקש לפניו, יכול לבקש בכל לשון שירצה, שהרי מבקש כביכול לפני השכינה שהיא אצל החולה. אבל כשמבקש שלא בפניו דאז מלאכי השרת נזקקין להעלות תפלתו ואינם נזקקין לכל הלשונות, ע"כ יבקש בלה"ק. ויכלול אותו בתוך בל חולי זשראל שמתוך שכוללו עם האחרים תפלתו נשמעת יותר בזכותן של רבים. ויאמר - המקום ירחם עליך בתוך כל חולי ישראל. ובשבת יאמר - שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ורחמיו מרובים ושבתו בשלום:
(ה) המבקרים ידברו אתו בהשכל ודעת ויאמרו לו דברים מחיים ולא דברים ממיתים, ויאמרו לו שיתן דעתו על עניניו אם הלוה או הפקיד אצל אחרים או אחריט אצלו, ואל יפחד מפני זה מהמות:
(ו) אין ליתן נכסיו במתנה לאחרים ואפילו לצדקה ולהניח את היורשים כך. וכל העושה כן, אין רוח חכמים נוחה הימנו, ואפילו אין היורשים נוהגין כשורה. אבל אם מניח גם ליורשים דבר המספיק להם מותר (וע"ל סי' לד ס"ד). ומדת חסידות שלא לחתום את עצמו עד, ולא להיות בעצה בצוואה שמעבירין בה את הירושה מהיורש אפילו מבן שאינו נוהג כשורה לאחיו חכם ונוהג כשורה, כי שמא יצא ממנו זרע טוב והגון, ואפילו למעט לזה ולהרבות לזה יש מי שאוסר וראוי לחוש לדבריו. עי' סס"י כ"ו:
(ז) אם יש לו בנים קטנים, או קטנים וגדולים, או שאשתו מעוברת, צריך למנות אפוטרופוס שיתעסק בשביל הקטנים עד שיגדלו:
(ח) חולה שבקש לעשות קבלת קנין לחזק את הצוואה, קונין ממנו אפילו בשבת. וכן אם מבקש לשלוח לקרוביו, מותר לשכור גוי בשבת ולשלחו (וע"ל סי' צ' סי"ט):
(ט) חולה שמת לו מת, אין מודיעין לו, שלא תטרף דעתו עליו. ואפילו נודע לו, אין אומרים לו לקרוע, שמא תגדל דאגתו. ואין בוכין ואין מספידין בפניו בין על מתו בין על מת אחר אע"פ שאינו קרובו, פן יפחד שגם הוא ימות. ומשתיקין את המנחמים בפניו:
(י) אין מבקרין לא לחולי מעים, משום כיסופא, ולא לחולי העין, ולא לחולי הראש. וכן כל חולה דתקיף ליה עלמא וקשה לזה דיבורא, אין מבקרין אותו בפניו, אלא נכנסין לבית החיצון ושואלין ודורשין בו אם צריך לאיזה דבר, ושומעין צערו, ומבקשים עליו רחמים:
(יא) מי שיש לפניו שתי מצוות, בקור חולים וניחום אבלים, אם אפשר לו לקיים שניהם, בקור חולים קודם, כדי לבקש רחמים עליו. ואם אי אפשר לו לקיים שניהם, ניחום אבלים קודם, שהוא גמילות חסד עם החיים ועם המתים:
(יב) מבקרין חולה גוי מפני דרכי שלום:
(יג) תניא בספרי, רבי נתן אומר, ואשמה הנפש ההיא והתודו, זה בנה אב על כל המתים שיטענו וידוי. ואיתא במשנה שכל המתודה יש לו חלק לעוה"ב, שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע בני שים נא כבוד לה' אלקי ישראל ותן לו תודה והגד נא לי מה עשית אל תכחד ממני. ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי וגו' וכזאת וכזאת עשיתי. ומנין שכיפר לו וידויו שנאמר ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה, ביום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא. לכן חולה שרואין בו שהוא נוטה למות, מסבבים עמו בדברים ואומרים לו התודה ואל תדאג מזה הרבה התודו ועמרו מחליים והמה בחיים והרבה שלא התודו מתו ובשכר שאתה מתודה אחה חי וכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא. ואם אינו יכול להתודות בפיו, יתודה בלבו. ואם יכול לדבר אך מעט, אומרים לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי. וגם יאמרו לו שיבקש מחילה מכל אדם שחטא כנגדו בין בממון בין בדברים. וכל אלו הדברים אין אומרים לו לא בפני עמי הארץ ולא בפני נשים, ולא בפני קטנים, שמא יבכו וישברו לבו:
(יד) סדר הוידוי בקצרה. מודה אני לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שרפואתי בידך, ומיתתי בידך. יהי רצון מלפניד שתרפאני רפואה שלימה. ואם אמות, תהא מיתתי כפרה על כל חטאים ועונות ופשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך. ותן חלקי בגן עדן, וזכני לעולם הבא הצפון לצדיקים. ואם רוצה להאריך בוידוי יום הכפורים הרשות בידו. וכבר מסודרים הוידויים בספר היקר מעבר יבק. ובספר חכמת אדם העתיק גם כן סדר הוידוי מהרמב"ן זצ"ל: