סימן ר - דין הקבורה ביום טוב
סימן ר. דין הקבורה ביום טוב, ובו י"א סעיפים:
(א) מת המוטל לקברו ביו"ט, ביום הראשון לא יתעסקו בו ישראל. אפילו אם א"א לקברו ע"י גוים ואיכא חשש שמא יסריח עד למחר מ"מ לא יקברוהו ישראל ביום הראשון. אך אם אפשר [יש] לקברו ע"י גוים דהיינו שהגוים יעשו את הקבר ויחתכו את הדפין של עץ, או יעשו ארון במקום שנהגו, וגם יתפרו את התכריכין אם צריכין. אבל להלבישו ולחמם מים ולטהרו ולהוציאו ולשומו בקבר, מותר ע"י ישראל. והכיסוי בעפר יעשו ג"כ ע"י גוים. ואם אפשר יש ליזהר לטהרו בלא בגד שלא יבאו לידי סחיטה:
(ב) י"א דאם אפשר לעשות ע"י גוים כמו שנתבאר, אסור להשהותו עד למחר כדי שיתעסקו בו ישראל. ואפילו מת היום ויכולין להשהותו עד למחר שלא יסריח, מ"מ יקברוהו היום ע"י גוים. אך ילד שמת אע"פ שחי יותר משלשים יום שידוע שאינו נפל, מ"מ אם העת קר ואין בזיון להשהותו דלא אשתהי, אין לקברו ביו"ט ראשון אלא משהינן ליה עד יום טוב שני. ויש אומרים דגם בגדול אי לא אשתהי משהינן ליה עד יום טוב שני. ובמקום שאין מנהג ידוע נראה דיש לנהוג כן:
(ג) ביום שני של יו"ט ואפילו של ר"ה, אם אפשר לעשות בלי שיהוי ע"י גוים דברים הנ"ל, יעשו ע"י גוים, ושאר הדברים יעשו ישראלים כמו שנתבאר לעיל. ויכולין לטהרו גם ע"י בגדים וסדינים רק שיזהרו שלא לעשות סחיטה בידים. ואם א"א ע"י גוים יתעסקו בו ישראל לכל מה שצריך כדרכם בחול, כי יו"ט שני לגבי מת כחול שויוהו רבנן. ומ"מ אם יש במקום ההוא מי שהכין לעצמו תכריכין, יקחו אותן המתוקנים שלא יצטרכו לתפור. והא דמותרין להתעסק בו, דוקא כשרוצין לקברו בו ביום, אבל אם אין רוצין לקברו בו ביום אין עושין בו שום דבר ואפילו בטלטול אסור:
(ד) הא דשויוהו רבנן יו"ט שני לגבי מת כחול, זהו מפני כבודו של מת שלא יהא מוטל בבזיון. אבל לעשות שאר דבר, אסור. ולכן אסור לקצוץ עם בעל החנות דמי הפשתן שלוקחין לתכריכין אם לא כשאי אפשר בענין אחר כגון שלוקחין מגוי. והקברנים אסורין ליקח שכר קברנות ביו"ט כי שכר שבת ושכר יו"ט אסור. ואם אינם רוצים לעשות בחנם יתנו להם שכרם והם עתידים ליתן את הדין. ואנשי החברא קדישא בעד הקרקע לא יקחו מעות רק משכונות בלי קציצת דמים:
(ה) אם אין בעירו בית קברות ישראל, אע"פ שיכולין לקבור שם זה המת מ"מ מותר להוליכו לעיר אחרת ביו"ט ראשון ע"י גוים, וביו"ט שני גם ע"י ישראל לקברו בקברות ישראל. אבל אם לא יקברוהו היום אסור לישראל להוליכו ביום טוב לקברו לאחר יום טוב:
(ו) מותר ללוות את המת ביו"ט ראשון בתוך התחום, וביו"ט שני אפילו חוץ לתחום ומותרין ג"כ לחזור לביתם בו ביום. אבל אסור לרכוב ע"ג בהמה כדי ללוות את המת ביו"ט אפילו ביו"ט שני ואפילו האבלים. אבל הקברנים אם א"א להם לילך ברגליהם מותרים לרכוב ביו"ט שני ומ"מ לא ירכבו בתוך העיר:
(ז) מת בליל יו"ט ב' דמתעסקין בו ישראל אם אין גוים, משכימין עשרה בני אדם וקוברים אותו בשעה שהש"ץ אומר פיוטים. ואם הוא אדם חשוב שרבים צריכין ללוותו, קוברין אותו לאחר היציאה מהבכ"נ קודם האכילה. דאיתא במדרש לא תאכלו על הדם שאסור לאכול סעודה קבועה קורם שנקבר המת. ואם א"א להכין כל צרכי הקבורה עד הזמן ההוא, קוברין אותו לאחר האכילה:
(ח) ילד שמת לאחר שלשים יום שידוע שאינו נפל, דינו כמו שאר מת. אך אם הוא זכר ומחמת איזה סיבה עדיין לא נימול, אע"ג דאשתהי, אין קוברין אותו ביום טוב ראשון משום דצריכין להסיר ערלתו (כדלעיל סי' קס"ג ם"ז), ואין לעשות זאת ע"י גוים, אלא משהינן ליח עד יום טוב שני דמותר להלינו לכבודו, וביום שני מסירין ערלתו וקוברין אותו:
(ט) תינוק שמת כשהוא ספק נפל (ע"ל סי' ר"ג ס"ג), אי לא אשתהי אין קוברין אותו ביו"ט ראשון אפילו ע"י גוים ומשהינן ליה עד יו"ט שני וקוברין אותו ע"י גוים ולא ע"י ישראל. ואי אשתהי קוברין אותו ביום טוב ראשון ע"י גוים. ואם מת ביו"ט שני קוברין אותו בו ביום ע"י גוים ולא ע"י ישראל. אם הוא זכר ועדיין לא נימול, אפי' אשתהי אין קוברין אותו אפילו ביו"ט שני אפילו ע"י גוים, אלא משהינן ליה עד לאחר יו"ט, ומסירין ערלתו וקוברין אותו:
(י) בשבת וביום הכפורים לא יתעסקו במת כלל אפילו על ידי גוים (עי' לעיל סס"י קצ"ד):
(יא) בחוה"מ אין להוציא את המת לבה"ק עד שהקבר מתוקן, שלא יצטרכו להעמיד את המטה:
(א) מת המוטל לקברו ביו"ט, ביום הראשון לא יתעסקו בו ישראל. אפילו אם א"א לקברו ע"י גוים ואיכא חשש שמא יסריח עד למחר מ"מ לא יקברוהו ישראל ביום הראשון. אך אם אפשר [יש] לקברו ע"י גוים דהיינו שהגוים יעשו את הקבר ויחתכו את הדפין של עץ, או יעשו ארון במקום שנהגו, וגם יתפרו את התכריכין אם צריכין. אבל להלבישו ולחמם מים ולטהרו ולהוציאו ולשומו בקבר, מותר ע"י ישראל. והכיסוי בעפר יעשו ג"כ ע"י גוים. ואם אפשר יש ליזהר לטהרו בלא בגד שלא יבאו לידי סחיטה:
(ב) י"א דאם אפשר לעשות ע"י גוים כמו שנתבאר, אסור להשהותו עד למחר כדי שיתעסקו בו ישראל. ואפילו מת היום ויכולין להשהותו עד למחר שלא יסריח, מ"מ יקברוהו היום ע"י גוים. אך ילד שמת אע"פ שחי יותר משלשים יום שידוע שאינו נפל, מ"מ אם העת קר ואין בזיון להשהותו דלא אשתהי, אין לקברו ביו"ט ראשון אלא משהינן ליה עד יום טוב שני. ויש אומרים דגם בגדול אי לא אשתהי משהינן ליה עד יום טוב שני. ובמקום שאין מנהג ידוע נראה דיש לנהוג כן:
(ג) ביום שני של יו"ט ואפילו של ר"ה, אם אפשר לעשות בלי שיהוי ע"י גוים דברים הנ"ל, יעשו ע"י גוים, ושאר הדברים יעשו ישראלים כמו שנתבאר לעיל. ויכולין לטהרו גם ע"י בגדים וסדינים רק שיזהרו שלא לעשות סחיטה בידים. ואם א"א ע"י גוים יתעסקו בו ישראל לכל מה שצריך כדרכם בחול, כי יו"ט שני לגבי מת כחול שויוהו רבנן. ומ"מ אם יש במקום ההוא מי שהכין לעצמו תכריכין, יקחו אותן המתוקנים שלא יצטרכו לתפור. והא דמותרין להתעסק בו, דוקא כשרוצין לקברו בו ביום, אבל אם אין רוצין לקברו בו ביום אין עושין בו שום דבר ואפילו בטלטול אסור:
(ד) הא דשויוהו רבנן יו"ט שני לגבי מת כחול, זהו מפני כבודו של מת שלא יהא מוטל בבזיון. אבל לעשות שאר דבר, אסור. ולכן אסור לקצוץ עם בעל החנות דמי הפשתן שלוקחין לתכריכין אם לא כשאי אפשר בענין אחר כגון שלוקחין מגוי. והקברנים אסורין ליקח שכר קברנות ביו"ט כי שכר שבת ושכר יו"ט אסור. ואם אינם רוצים לעשות בחנם יתנו להם שכרם והם עתידים ליתן את הדין. ואנשי החברא קדישא בעד הקרקע לא יקחו מעות רק משכונות בלי קציצת דמים:
(ה) אם אין בעירו בית קברות ישראל, אע"פ שיכולין לקבור שם זה המת מ"מ מותר להוליכו לעיר אחרת ביו"ט ראשון ע"י גוים, וביו"ט שני גם ע"י ישראל לקברו בקברות ישראל. אבל אם לא יקברוהו היום אסור לישראל להוליכו ביום טוב לקברו לאחר יום טוב:
(ו) מותר ללוות את המת ביו"ט ראשון בתוך התחום, וביו"ט שני אפילו חוץ לתחום ומותרין ג"כ לחזור לביתם בו ביום. אבל אסור לרכוב ע"ג בהמה כדי ללוות את המת ביו"ט אפילו ביו"ט שני ואפילו האבלים. אבל הקברנים אם א"א להם לילך ברגליהם מותרים לרכוב ביו"ט שני ומ"מ לא ירכבו בתוך העיר:
(ז) מת בליל יו"ט ב' דמתעסקין בו ישראל אם אין גוים, משכימין עשרה בני אדם וקוברים אותו בשעה שהש"ץ אומר פיוטים. ואם הוא אדם חשוב שרבים צריכין ללוותו, קוברין אותו לאחר היציאה מהבכ"נ קודם האכילה. דאיתא במדרש לא תאכלו על הדם שאסור לאכול סעודה קבועה קורם שנקבר המת. ואם א"א להכין כל צרכי הקבורה עד הזמן ההוא, קוברין אותו לאחר האכילה:
(ח) ילד שמת לאחר שלשים יום שידוע שאינו נפל, דינו כמו שאר מת. אך אם הוא זכר ומחמת איזה סיבה עדיין לא נימול, אע"ג דאשתהי, אין קוברין אותו ביום טוב ראשון משום דצריכין להסיר ערלתו (כדלעיל סי' קס"ג ם"ז), ואין לעשות זאת ע"י גוים, אלא משהינן ליח עד יום טוב שני דמותר להלינו לכבודו, וביום שני מסירין ערלתו וקוברין אותו:
(ט) תינוק שמת כשהוא ספק נפל (ע"ל סי' ר"ג ס"ג), אי לא אשתהי אין קוברין אותו ביו"ט ראשון אפילו ע"י גוים ומשהינן ליה עד יו"ט שני וקוברין אותו ע"י גוים ולא ע"י ישראל. ואי אשתהי קוברין אותו ביום טוב ראשון ע"י גוים. ואם מת ביו"ט שני קוברין אותו בו ביום ע"י גוים ולא ע"י ישראל. אם הוא זכר ועדיין לא נימול, אפי' אשתהי אין קוברין אותו אפילו ביו"ט שני אפילו ע"י גוים, אלא משהינן ליה עד לאחר יו"ט, ומסירין ערלתו וקוברין אותו:
(י) בשבת וביום הכפורים לא יתעסקו במת כלל אפילו על ידי גוים (עי' לעיל סס"י קצ"ד):
(יא) בחוה"מ אין להוציא את המת לבה"ק עד שהקבר מתוקן, שלא יצטרכו להעמיד את המטה: