מאגר ספרי קודש

סימן רה. דין סעודת הבראה, ובו ט' סעיפים:

(א) האבל ביום הראשון אסור לו לאכול סעודה הראשונה משלו. ומצוה על שכניו שישלחו לו לסעודה הראשונה, ונקראת סעודת הבראה. ותחלת הסעודה תהא בביצים או עדשים שהם עגולים ואין להם פה במו שהאבל אין לו פה. ואחר זאת מותר לו לאכול כל מאכל ואפילו בשר. ומותר לשתות קצת יין בתוך הסעודה כדי לשרות המאכל במעיו, אבל לא לרוות. (י"א דכל היום הראשון אסור לו לאכול משלו אפילו אוכל כמה פעמים ביום):

(ב) אם אינו רוצה לאכול ביום עד הלילה, כיון שעבר היום, הותר לו לאכול משלו. ולכן מי שהוא דר יחידי בכפר ואין מי שישלח לו סעודת הבראה, נכון שיתענה עד הלילה. ומ"מ אם אינו יכול להתענות, אינו מחויב לצער את עצמו, ומותר לו לאכול משלו:

(ג) אשה נשואה שאירעה אבל, אסור לה לאכול סעודה הראשונה משל בעלה, דכיון שהוא מחויב לזונה, שלה היא. וכן מי שזש לו שכיר, אם אוכל בשכרו ואירעו אבל, לא יאכל סעודה הראשונה משל בעה"ב שלו. אבל מי שהוא זן יתום או בנו ובתו בלא תנאי ואירעם אבל, יכולים לאכול משלו, שאין זאת משלהם:

(ד) אשה, אין לאנשים להברות אותה אלא נשים מברות אותה:

(ה) אם נקבר המת בלילה, אם רוצה לאכול בלילה, אסור לו לאכול משלו, אלא מברין אותו. ואם אינו רוצה לאכול בלילה, אסור לו לאכול ביום סעודה הראשונה משלו, משום דהיום הולך אחר הלילה, והוי ליה יום ראשון:

(ו) אם נקבר המת בערב שבת מתשע שעות ולמעלה שאז אסור לקבוע סעודה, אין מברין אותו, מפני כבוד שבת. ולא יאכל כלום עד הלילה:

(ז) מברין על שמועה קרובה ואין מברין על שמועה רחוקה (עיין סימן שאחר זה). שמע שמועה קרובה בשבת, אין מברין אותו ואוכל משלו. וגם בתם ראשון שלאחריו אין מברין אותו מפני שכבר נדחה יום השמועה:

(ח) וכן מי שמת לו מת ונקבר ביום טוב, אין מברין אותו. וגם לאחר יום טוב אין מברין אותו כיון שכבר נדחה. אבל אם נקבר בחול המועד, מברין אותו, אלא שאוכל יושב על הספסל אצל השלחן כדרבו, כי אין אבלות בחול המועד:

(ט) היו נוהגין להתענות ביום מיתת תלמיד חכם: