מאגר ספרי קודש

סימן רט. איסור רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה, ובו ח' סעיפים:

(א) אסור לרחוץ כל גופו אפילו בצונן. אבל פניו ידיו ורגליו, בחמין אסור ובצונן מותר. ורחיצה בחמין אסורה כל שלשים, ואפילו לחוף הראש. וגם רחיצת כל הגוף בצונן אם היא לתענוג, אסורה כל שלשים. ואשה לצורך חפיפה שקודם טבילה, מותרת לרחוץ בחמין לאחר שבעה. (ולענין לבישת לבנים עי' לעיל סי' קנ"ט ס"ה):

(ב) יולדת שאירע לה אבל והיא צריכה לרחוץ, מותרת גם בתוך שבעה. אך ביום ראשון יש להחמיר אם אין לה צורך כל כך. וכן מי שהוא אסטניס, שאם לא ירחץ יצטער הרבה ויבא לידי מיחוש, מותר לו לרחוץ. וכן מאן דאית ליה ערבוביא ברישיה, מותר לו לחוף ראשו בחמין:

(ג) אסור לסוך אפילו כל שהוא אם מכוין לתענוג. אבל אם הוא מכוין להעביר הזוהמא, מותר. ומכל שכן משום רפואה, כגון שיש לו חטטין בראשו:

(ד) מי שתכפוהו אבליו שאירע לו שתי אבלות זו אחר זו, מותר לו לרחוץ בצונן:

(ה) איסור נעילת הסנדל, הוא דוקא בשל עור. אבל של בגד או של גמי או של שער או של עץ, מותר, דלא מקרי מנעל אלא של עור. מנעל של עץ ומחופה עור, אסור. אע"פ שהאבל אסור בנעילת הסנדל, מ"מ מברך בבוקר שעשה לי כל צרכי:

(ו) יולדת כל שלשים יום ללידתה מותרת בנעילת הסנדל, וכן חולה ומי שיש לו מכה ברגלו, מפני שהצינה קשה להם:

(ז) אבל שהולך בדרך מותר בנעילת הסנדל, וישים קצת עפר בסנדליו. ובן בכל מקום שצריך לנעול סנדל, יעשה כן:

(ח) אסור בתשמיש המטה, וגם בחיבוק ונישוק. אבל שאר דבר קורבה, כגון מזיגת הכוס והצעת המטה וכדומה, מותר בין באבלות דידיה בין באבלות דידה: