סימן ריג - שהאבל אסור לישא אשה
סימן ריג. שהאבל אסור לישא אשה, ודין חתן או כלה שנעשו אבל, ובו ה' סעיפים:
(א) כל שלשים אסור לישא אשה. וכן אשה שהיא אבלה, אסורה שתנשא עד לאחר ל'. ולאחר ל' מותרין אפילו על אב ואם. אבל להתקשר בשידוכין ובלא סעודה, מותר אפילו תוך שבעה:
(ב) מתה אשתו, לא ישא אחרת עד לאחר ג' רגלים, כדי שע"י שמחת הרגלים תשתכח ממנו אהבת הראשונה בשעה שיהיה עם השניה. שלא ישתה בכוס זה ויתן דעתו על הראשונה. ור"ה ויוה"כ אינם חשובים כרגלים לענין זה. וגם שמיני עצרת אינו נחשב לרגל בפני עצמו לענין זה, (ע' חת"ס סי' ש"ג). ואם עדיין לא קיים מצות פריה ורביה (ע"ל סי' קמ"ה ס"ב), או שיש לו בנים קטנים, או שאין לו מי שישמשנו, א"צ להמתין ג' רגלים. ומ"מ נראה דיש להמתין עד לאחר ל'. ואשה שמת בעלה, צריכה להמתין תשעים יום (כדלעיל סי' קמ"ה סי"ג):
(ג) מי שהכין צרכי חופתו ומת א' מן הקרובים של החתן או של הכלה, ואפילו אבי החתן ואם הכלה, בזמן הזה שיכולים גם אחרים להכין צרכי נישואין, דוחין את הנשואים עד לאחר ימי האבל:
(ד) ואפילו מתו לאחר שהעמידו את החופה, אסור לו לבעול עד לאחר שבעה ימי האבל. וכיון שעדיין לא בעל ואסור לו לבעול אסורין להתיחד בלי שומר (כדלעיל סימן קנ"ז). ולאחר שבעת ימי האבל בועל בעילת מצוה ונוהג שבעת ימי משתה:
(ה) אבל אם לאחר שבעל, מת קרובו של החתן או של הכלה, כבר חלו עליהם ימי המשתה, והמה להם כמו רגל שאין אבלות נוהגת בהם, ועוד קלים יותר שמותרין בגיהוץ ותספורת, ואין אסורין אלא בדברים שבצנעא. ולאחר שבעת ימי משתה, אז מתחילין שבעת ימי אבלות. וגם שלשים אינו מונה אלא מימי האבלות ואילך. (ואע"ג דרגל עולה למנין שלשים כדלקמן סימן רי"ש ס"ז, שבעת ימי המשתה אינן עולין כיון שמותר בתספורת):
(א) כל שלשים אסור לישא אשה. וכן אשה שהיא אבלה, אסורה שתנשא עד לאחר ל'. ולאחר ל' מותרין אפילו על אב ואם. אבל להתקשר בשידוכין ובלא סעודה, מותר אפילו תוך שבעה:
(ב) מתה אשתו, לא ישא אחרת עד לאחר ג' רגלים, כדי שע"י שמחת הרגלים תשתכח ממנו אהבת הראשונה בשעה שיהיה עם השניה. שלא ישתה בכוס זה ויתן דעתו על הראשונה. ור"ה ויוה"כ אינם חשובים כרגלים לענין זה. וגם שמיני עצרת אינו נחשב לרגל בפני עצמו לענין זה, (ע' חת"ס סי' ש"ג). ואם עדיין לא קיים מצות פריה ורביה (ע"ל סי' קמ"ה ס"ב), או שיש לו בנים קטנים, או שאין לו מי שישמשנו, א"צ להמתין ג' רגלים. ומ"מ נראה דיש להמתין עד לאחר ל'. ואשה שמת בעלה, צריכה להמתין תשעים יום (כדלעיל סי' קמ"ה סי"ג):
(ג) מי שהכין צרכי חופתו ומת א' מן הקרובים של החתן או של הכלה, ואפילו אבי החתן ואם הכלה, בזמן הזה שיכולים גם אחרים להכין צרכי נישואין, דוחין את הנשואים עד לאחר ימי האבל:
(ד) ואפילו מתו לאחר שהעמידו את החופה, אסור לו לבעול עד לאחר שבעה ימי האבל. וכיון שעדיין לא בעל ואסור לו לבעול אסורין להתיחד בלי שומר (כדלעיל סימן קנ"ז). ולאחר שבעת ימי האבל בועל בעילת מצוה ונוהג שבעת ימי משתה:
(ה) אבל אם לאחר שבעל, מת קרובו של החתן או של הכלה, כבר חלו עליהם ימי המשתה, והמה להם כמו רגל שאין אבלות נוהגת בהם, ועוד קלים יותר שמותרין בגיהוץ ותספורת, ואין אסורין אלא בדברים שבצנעא. ולאחר שבעת ימי משתה, אז מתחילין שבעת ימי אבלות. וגם שלשים אינו מונה אלא מימי האבלות ואילך. (ואע"ג דרגל עולה למנין שלשים כדלקמן סימן רי"ש ס"ז, שבעת ימי המשתה אינן עולין כיון שמותר בתספורת):