סימן רכא - דין תענית יאר צייט
סימן רכא. דין תענית יאר צייט, ובו ח' סעיפים:
(א) מצוה להתענות בכל שנה יום שמת בו אביו או אמו, כדי להתעורר לתשובה, לפשפש במעשיו באותו היום ולהתחרט עליהם, וע"י זה יזכה את אביו ואמו שיתעלו בגן עדן. ולערב בתפלת המנחה אומר עננו כמו בכל תענית יחיד. אם התענה פעם אחת, מסתמא היתה דעתו להתענות כל ימיו' ואם כן הרי הוא עליו כמו נדר, שהוא מן התורה, וצריך להתענות לעולם. וכשהוא חולה או שהוא בענין אחר שהוא צריך לאכול, צריך התרה. ואם פירש שאינו מקבל עליו בנדר, אינו צריך התרה. נוהגין להדליק נר יאר צייט (ועי' לעיל סי' צ' וסי' צ"ח סו"ס א'):
(ב) מתענין לעולם ביום המיתה ואפילו בשנה הראשונה. ואפילו מת בסוף היום לאחר שהתפללו ערבית אם עדיין הוא יום נקבע זה היום ליא"צ. אך אם הקבורה נמשכה מן המיתה איזה ימים אזי יתענה שנה הראשונה ביום הקבורה ואחר כך תמיד ביום המיתה:
(ג) אם מת לו מת בשנה מעוברת באדר א' או באדר ב', אזי בשנה פשוטה מתענה כן באדר, ובשנה מעוברת מתענה בזה האדר שמת. אם בראשון, בראשון. ואם בשני, בשני. ואם מת בשנה פשוטה, אזי בשנה מעוברת יתענה באדר ראשון. וגם באדר שני יאמר קדיש, אך אל יסיג גבול אחרים:
(ד) חדש חשון לפעמים הוא מלא דהיינו שיש לו שלשים יום, ואז ר"ח כסלו שלאחריו הוא שני ימים, יום א' דר"ח הוא יום השלשים של חשון ושייך לו, ויום ב' דר"ח הוא יום הראשון של כסלו (וכן בכל ר"ח שהוא ב' ימים, יום הראשון הוא יום הל' של חדש העבר ושייך לו), ולפעמים הוא חסר, דהיינו שאין לו אלא כ"ט יום ור"ח כסלו שלאחריו הוא אינו אלא יום אחד. וכן חדש כסלו לפעמים מלא ור"ח טבת שלאחריו שני ימים, ולפעמים חסר ור"ח טבת שלאחריו הוא רק יום אחד. ומי שמת לו מת בר"ח כסלו כשהיה רק יום א', אזי בשנה שיהיה ר"ח כסלו שני ימים, יחזיק את היא"צ ביום ב' דר"ח שהוא יום ראשון של חודש כסלו, שגם המיתה היתה בא' כסלו. ואמנם מי שמת לו מת ביום א' דר"ח כסלו כשהיה ר"ח שני ימים, הנה בשנה שר"ח כסלו אינו רק יום אחד, יש להסתפק מתי יחזיק את היא"צ, אם בכ"ט בחשון כיון שמת בסוף חשון, או ביון דבנדרים הולכין אחר לשון בני אדם, יחזיק את היא"צ בר"ח כסלו כמו שקורין אותו. ויש לנהוג כן - אם בשנה הראשונה הבאה ר"ח כסלו הוא רק יום אחד, יחזיק את היא"צ בכ"ט חשון, וכן לעולם כשיהיה חשון חסר. ומ"מ אם למחרתו ביום ר"ח אין שם אבלים, יש לו ג"כ לומר קדיש ולהתפלל לפני התיבה, רק לא יסיג גבול אחרים. אבל אם גם בשנה הראשונה הבאה ר"ח כסלו הוא שני ימים, אזי קובע את היא"צ לר"ח כסלו ויחזיקו כן לעולם, וגם כשיהיה ר"ח רק יום אחד' יחזיקו אז בר"ח, והוא הדין לר"ח טבת:
(ה) וכיון שר"ח טבת הוא לפעמים רק יום אחד, דהיינו יום ו' דחנוכה, והוי יום ו' דחנוכה א' טבת, יום ז', ב' טבת, ויום ח', ג' טבת, ולפעמים ב' ימים, דהיינו יום ו' ויום ז' דחנוכה, ואז הוי יום ז' דחנוכה' א' טבת, ויום ח', ב, טבת, לכן מי שיש לו יא"צ בימים אלו, לא יטעה למנות לימי חנוכה, כי צריך למנות לימי החודש:
(ו) ביום שאין אומרים בו תחנון, אין מתענין תענית יא"צ. וכן ביום מילה האב והסנדק והמוהל אין מתענין. וכן בפדיון הבן, האב והכהן אין מתענין. וכן החתן בשבעת ימי משתה אינו מתענה. אבל בסעודת סיום אסור לאכול ביום היא"צ (ש"ך יו"ד סי' רמ"ו סקכ"ז בשם תשו' מהרי"ל). ובימים שאינו מתענה, עכ"פ יעסוק בתורה ובמצות ובשאר מעשים טובים לזכות נשמת אביו ואמו:
(ז) בלילה אשר ביום המחרת יהיה לו יא"צ, אין לו לאכול בסעודת חתונה שיש שם מזמוטי חתן וכלה ויש בה שמחה. אבל בסעודת ברית מילה ופדיון הבן וסיום מסכת מותר:
(ח) מי שאינו יודע יום מיתת אביו או אמו, יברור לו יום אחד בשנה להתענות, אבל לא יסיג גבול אחרים בקדישים:
(א) מצוה להתענות בכל שנה יום שמת בו אביו או אמו, כדי להתעורר לתשובה, לפשפש במעשיו באותו היום ולהתחרט עליהם, וע"י זה יזכה את אביו ואמו שיתעלו בגן עדן. ולערב בתפלת המנחה אומר עננו כמו בכל תענית יחיד. אם התענה פעם אחת, מסתמא היתה דעתו להתענות כל ימיו' ואם כן הרי הוא עליו כמו נדר, שהוא מן התורה, וצריך להתענות לעולם. וכשהוא חולה או שהוא בענין אחר שהוא צריך לאכול, צריך התרה. ואם פירש שאינו מקבל עליו בנדר, אינו צריך התרה. נוהגין להדליק נר יאר צייט (ועי' לעיל סי' צ' וסי' צ"ח סו"ס א'):
(ב) מתענין לעולם ביום המיתה ואפילו בשנה הראשונה. ואפילו מת בסוף היום לאחר שהתפללו ערבית אם עדיין הוא יום נקבע זה היום ליא"צ. אך אם הקבורה נמשכה מן המיתה איזה ימים אזי יתענה שנה הראשונה ביום הקבורה ואחר כך תמיד ביום המיתה:
(ג) אם מת לו מת בשנה מעוברת באדר א' או באדר ב', אזי בשנה פשוטה מתענה כן באדר, ובשנה מעוברת מתענה בזה האדר שמת. אם בראשון, בראשון. ואם בשני, בשני. ואם מת בשנה פשוטה, אזי בשנה מעוברת יתענה באדר ראשון. וגם באדר שני יאמר קדיש, אך אל יסיג גבול אחרים:
(ד) חדש חשון לפעמים הוא מלא דהיינו שיש לו שלשים יום, ואז ר"ח כסלו שלאחריו הוא שני ימים, יום א' דר"ח הוא יום השלשים של חשון ושייך לו, ויום ב' דר"ח הוא יום הראשון של כסלו (וכן בכל ר"ח שהוא ב' ימים, יום הראשון הוא יום הל' של חדש העבר ושייך לו), ולפעמים הוא חסר, דהיינו שאין לו אלא כ"ט יום ור"ח כסלו שלאחריו הוא אינו אלא יום אחד. וכן חדש כסלו לפעמים מלא ור"ח טבת שלאחריו שני ימים, ולפעמים חסר ור"ח טבת שלאחריו הוא רק יום אחד. ומי שמת לו מת בר"ח כסלו כשהיה רק יום א', אזי בשנה שיהיה ר"ח כסלו שני ימים, יחזיק את היא"צ ביום ב' דר"ח שהוא יום ראשון של חודש כסלו, שגם המיתה היתה בא' כסלו. ואמנם מי שמת לו מת ביום א' דר"ח כסלו כשהיה ר"ח שני ימים, הנה בשנה שר"ח כסלו אינו רק יום אחד, יש להסתפק מתי יחזיק את היא"צ, אם בכ"ט בחשון כיון שמת בסוף חשון, או ביון דבנדרים הולכין אחר לשון בני אדם, יחזיק את היא"צ בר"ח כסלו כמו שקורין אותו. ויש לנהוג כן - אם בשנה הראשונה הבאה ר"ח כסלו הוא רק יום אחד, יחזיק את היא"צ בכ"ט חשון, וכן לעולם כשיהיה חשון חסר. ומ"מ אם למחרתו ביום ר"ח אין שם אבלים, יש לו ג"כ לומר קדיש ולהתפלל לפני התיבה, רק לא יסיג גבול אחרים. אבל אם גם בשנה הראשונה הבאה ר"ח כסלו הוא שני ימים, אזי קובע את היא"צ לר"ח כסלו ויחזיקו כן לעולם, וגם כשיהיה ר"ח רק יום אחד' יחזיקו אז בר"ח, והוא הדין לר"ח טבת:
(ה) וכיון שר"ח טבת הוא לפעמים רק יום אחד, דהיינו יום ו' דחנוכה, והוי יום ו' דחנוכה א' טבת, יום ז', ב' טבת, ויום ח', ג' טבת, ולפעמים ב' ימים, דהיינו יום ו' ויום ז' דחנוכה, ואז הוי יום ז' דחנוכה' א' טבת, ויום ח', ב, טבת, לכן מי שיש לו יא"צ בימים אלו, לא יטעה למנות לימי חנוכה, כי צריך למנות לימי החודש:
(ו) ביום שאין אומרים בו תחנון, אין מתענין תענית יא"צ. וכן ביום מילה האב והסנדק והמוהל אין מתענין. וכן בפדיון הבן, האב והכהן אין מתענין. וכן החתן בשבעת ימי משתה אינו מתענה. אבל בסעודת סיום אסור לאכול ביום היא"צ (ש"ך יו"ד סי' רמ"ו סקכ"ז בשם תשו' מהרי"ל). ובימים שאינו מתענה, עכ"פ יעסוק בתורה ובמצות ובשאר מעשים טובים לזכות נשמת אביו ואמו:
(ז) בלילה אשר ביום המחרת יהיה לו יא"צ, אין לו לאכול בסעודת חתונה שיש שם מזמוטי חתן וכלה ויש בה שמחה. אבל בסעודת ברית מילה ופדיון הבן וסיום מסכת מותר:
(ח) מי שאינו יודע יום מיתת אביו או אמו, יברור לו יום אחד בשנה להתענות, אבל לא יסיג גבול אחרים בקדישים: