מאגר ספרי קודש

מַעֲשֶה מִמָּרוֹר שֶׁפַּעַם אַחַת הָלְכוּ יְהוּדִי וְגֶרְמַנִי יַחַד לִנְדוֹד וְלִמֵּד הַיְּהוּדִי אֶת הַגֶּרְמַנִי שֶׁיַּעֲשֶה אֶת עַצְמוֹ כְּמוֹ יְהוּדִי וְלא יִקְשֶׁה עָלָיו הַדָּבָר כֵּיוָן שֶׁהַלָּשׁוֹן הוּא אֶחָד וְהַיְּהוּדִים הֲרֵי רַחֲמָנִים וּבְוַדַּאי יְרַחֲמוּ עָלָיו. כֵּיוָן שֶׁבָּא סָמוּךְ לְפֶסַח לִמְדוֹ אֵיךְ שֶׁיִתְנַהֵג בְּבֵית הַיְּהוּדִי שֶׁיַּזְמִינוֹ לְשֻׁלְחָן הַסֵּדֶר בַּתְּחִלָּה עוֹשִין קִדּוּשׁ וְאַחַר כַּךְ רוֹחֲצִים יָדַיִם אוּלָם שָׁכַח לוֹמַר לוֹ שֶׁאוֹכְלִים מָרוֹר. וְכֵן הָיָה שֶׁהִזְמִינוֹ יְהוּדִי אֶחָד אֵלָיו לַסֵּדֶר אוּלָם הוּא הָיָה רָעֵב מִכָּל הַיּוֹם וְצִפָּה שֶׁכְּבָר יַגִּיעוּ לֶאֱכוֹל אֶת הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁאָמַר לוֹ הַיְּהוּדִי. אוּלָם הוּא רָאָה כִּי נָתְנוּ לוֹ חֲתִיכַת כַּרְפַּס בְּמֵי מֶלַח וּשְׁאָר הַדְּבָרִים הַנּוֹהֲגִים בַּסֵּדֶר וְאוֹמְרִים אֶת הַהַגָּדָה וְהוּא בְּעֵינַיִם צוֹפִיּוֹת מְצַפֶּה כְּבָר לַאֲכִילָה וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר הִבְחִין כִּי בּוֹצְעִים אֶת הַמַּצָּה שָמַח כִּי הִנֵּה עוֹד מְעַט קָט יוּכַל לְהַשְׁקִיט אֶת רַעֲבוֹנוֹ וּפִתְאוֹם נוֹתְנִים לוֹ מָרוֹר וְכַאֲשֶׁר הִכְנִיסוֹ לַפֶּה נַעֲשָה לוֹ מַר בְּפִיו וְחָשַׁב שֶׁזֶּהוּ הַסְעוּדָה שֶׁרַק זֶה יאכְלוּ וּבָרַח תֵּיכֶף בִּמְרִירוּת וְרָעֵב וְחָשַׁב לְעַצְמוֹ יְהוּדִים אֲרוּרִים אַחַר כָּל הַחֲגִיגָה נוֹתְנִים לִי לֶאֱכוֹל מָרוֹר. וּבָא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְנִרְדַם שָׁם. אַחַר כַּךְ בָּא הַיְּהוּדִי בְּפָנִים שְמֵחוֹת שָבֵעַ מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְשָׁאֲלוֹ אֵיךְ הָיָה לְךָ הַסֵּדֶר וְסִפֵּר לוֹ בְּכַעַס מִמַּה שֶׁעָבַר עָלָיו אָמַר לוֹ הַיְּהוּדִי אוֹי גֶּרְמַנִי שׁוֹטֶה אִם הָיִיתָ מְחַכֶּה רַק עוֹד מְעַט הָיִיתָ אוֹכֵל כָּל טוּב כָּמוֹנִי. וְסִפֵּר זאת רַבֵּנוּ לוֹמַר שֶׁזִכּוּךְ הַגּוּף בָּא בִּמְרִירוּת אוּלָם הָאָדָם חוֹשֵׁב שֶׁתָּמִיד יִהְיֶה רַק הַמְּרִירוּת עַל כֵּן בּוֹרֵחַ תֵּיכֶף אוּלָם אִם מְחַכֶּה מְעַט וְסוֹבֵל מְעַט הַמְּרִירוּת מִזִּכּוּךְ גּוּפוֹ אַז מַרְגִּישׁ אַחַר כַּךְ כָּל מִינֵי חַיּוּת וְתַעֲנוּג.

מעשה ממרור שפעם אחת הלכו יהודי וגרמני יחד לנדוד ולמד היהודי את הגרמני שיעשה את עצמו כמו יהודי ולא יקשה עליו הדבר כיון שהלשון הוא אחד והיהודים הרי רחמנים ובודאי ירחמו עליו. כיון שבא סמוך לפסח למדו איך שיתנהג בבית היהודי שיזמינו לשלחן הסדר בתחלה עושין קדוש ואחר כך רוחצים ידים אולם שכח לומר לו שאוכלים מרור. וכן היה שהזמינו יהודי אחד אליו לסדר אולם הוא היה רעב מכל היום וצפה שכבר יגיעו לאכול את הדברים הטובים שאמר לו היהודי. אולם הוא ראה כי נתנו לו חתיכת כרפס במי מלח ושאר הדברים הנוהגים בסדר ואומרים את ההגדה והוא בעינים צופיות מצפה כבר לאכילה והנה כאשר הבחין כי בוצעים את המצה שמח כי הנה עוד מעט קט יוכל להשקיט את רעבונו ופתאום נותנים לו מרור וכאשר הכניסו לפה נעשה לו מר בפיו וחשב שזהו הסעודה. שרק זה יאכלו וברח תיכף במרירות ורעב וחשב לעצמו יהודים ארורים אחר כל החגיגה נותנים לי לאכול מרור. ובא לבית המדרש ונרדם שם. אחר כך בא היהודי בפנים שמחות שבע מאכילה ושתיה ושאלו איך היה לך הסדר וספר לו בכעס ממה שעבר עליו אמר לו היהודי אוי גרמני שוטה אם היית מחכה רק עוד מעט היית אוכל כל טוב כמוני. וספר זאת רבנו לומר שזכוך הגוף בא במרירות אולם האדם חושב שתמיד יהיה רק המרירות על כן בורח תיכף אולם אם מחכה מעט וסובל מעט המרירות מזכוך גופו אז מרגיש אחר כך כל מיני חיות ותענוג.