מאגר ספרי קודש

היה מגנה מאד את ספרי המחקרים והפילוסופים, ואמר שאין שם כלל שכל גמור כמו שיש באיזה מאמר מהרש"א או מהר"ם שיף וכיוצא מספרינו הקדושים שיש בהם עמקות ושכל נפלא ונעים מאד, אבל באלו הספרים לא נמצא זה השכל כלל. כי הם מדברים רק בדרך הקשים מינה ובה עד שבאים לאיזה מופת, אבל השכל שיש בתורתנו הקדושה להבדיל אין שם כלל כלל, ואמר: אשרי מי שאינו יודע כלל מספריהם רק הולך בתמימות ויש לו יראת הענש כי עקר העבודה בתחלה היא רק מחמת יראת הענש ובלי יראת הענש אי אפשר להתחיל כלל בעבודת ה'. ואפלו צדיקים צריכים גם~כן יראה כי עובדי מאהבה הם מועטים מאד מאד ועקר הוא יראת הענש. כי היראה עלאה בגין דהוא רב ושליט וכו' (זשהר ח"א, דף יא:), הינו יראת הרוממות לאו כל אדם זוכה לזאת היראה אבל עקר העבודה הוא רק על~ידי יראת הענש אצל רב בני~אדם. ומי שלומד חס ושלום בספרי המחקרים והפילוסופים נכנס בלבו ספקות וכפירות. כי כל אדם נולד עם רשעות כי טבע כל אדם נמשך אחר רשעות הינו אחר תאוות רעות של העולם הזה רחמנא לצלן. רק מחמת יראת הענש הוא שובר תאותו ונכנס בדרכי ה'. אבל כשלומד באותן הספרים של חקירות חס ושלום אזי מוצא לעצמו ספקות וכפירות שהם סיוע לרשעות שלו שיש בו בטבעו. ועל~כן אין אנו מוצאים כלל שיהיה איזה אדם נעשה איש כשר וירא ה' על~ידי ספרי המחקרים אף~על~פי שנמצא בדבריהם איזה דברים ממדות טובות וכיוצא אף~על~פי~כן הכל הבל כי הפסדם מרבה משכרם כי הם מבלבלים דעת האדם מאד. ועין במקום אחר מזה מגדל האסור ללמד אלו הספרים רחמנא לצלן. ואמר: אשרנו שמשה רבנו עליו השלום בחר לנו חלק טוב מאד ונתן לנו את התורה ופתח בה בראשית ברא אלקים את השמים וכו' (בראשית א, א), בלי שום חקירות ומופתים שלהם רק צוה עלינו להאמין בשם יתברך באמונה לבד ועל~כן אסור לנו לכנס בחקירות כלל חס ושלום. ואף שבזהר הקדוש (שם) הוא מגנה יראת הענש, כבר מבאר על זה תרוצים בספרי מוסר; כי באמת עקר עבודת ה' היא רק על~ידי יראת הענש כנ"ל. ואמר שאלו התחבולות וההמצאות שהמציאו הפילוסופים בחכמתם כגון כלי מלחמה נפלאים ושאר כלים העשויים בתחבולות על~פי חכמה וכיוצא בזה שאר עניני חדושים שלהם שהמציא כל אחד ואחד מחכמיהם. אמר שהכל מלמעלה כי לא היה אפשר להם לבוא על זה רק על~ידי שהתנוצץ להם השכל בזאת החכמה; שבא לאותו החכם התנוצצות מלמעלה כי כשהגיע העת והזמן שיתגלה אותה החכמה או התחבולה בעולם על~כן שלחו להם מלמעלה בשכלם זאת התחבולה כדי שיתגלה בעולם. כי בודאי גם החכמים הקדמונים שהיו מקדם חקרו גם על זאת. ומפני מה לא באו הם על זאת התחבולה וההמצאה. רק באמת הכל מלמעלה וכשבא העת שיתגלה זאת הדבר, אזי מתנוצץ לו השכל ואז בא אותו החכם על אותה התחבולה כי נשלח לו מלמעלה ממקום שהגיע לו, כי בודאי אינם מקבלים דרך הקדשה רק דרך הסטרא אחרא וזה פשוט (וגם להבדיל אלו האומרים פשטים וחדושים בגמרא פרוש רש"י ותוספות אלו לא היה נשלח להם מלמעלה מן השמים אי אפשר להם כלל לבוא על החדוש, רק באמת הכל מלמעלה. וכל אחד מקבל ממקום שמקבל ועין במקום אחר מזה (עין לקוטישמוהר"ן, חלק א', סימן רמה), כי בודאי יש בענין זה אלפים ורבבות מדרגות מהיכן כל אחד ואחד מקבל הארה והתנוצצות בשכלו ומאיזה מקום מושיטין לו החדוש או החכמה אבל הכלל שכל מיני חדושים שמחדשים החכמים הן בקדשה כגון פשטים ודרושים וכיוצא הן להבדיל בעניני חכמות שלהם. הכל מושיטין להם ושולחין להם בשכלם מלמעלה. לכל אחד ואחד ממקום הראוי לו כנ"ל):