מאגר ספרי קודש

בענין התפלה ספר רבנו זכרונו לברכה עמנו הרבה. והזהיר מאד להכריח את עצמו להתפלל בכונה גדולה דהינו לקשר המחשבה אל הדבור בקשר אמיץ וחזק שיטה אזנו היטב היטב וישמע מה שהוא מדבר בתפלה וזה עקר תפלה בכונה. ולא היה מצוה להתפלל עם כונות ממש על~פי כתבי האר"י זכרונו לברכה אפלו לאותן האנשים שהיו לומדים כתבי האר"י על~פי פקדתו. ואמר שעקר שלמות התפלה הוא ברוך אתה ה' וכו' כפשוטו וזה עקר כונת התפלה שיכון פרוש המלות וישמע היטב מה שהוא אומר. והיה מתלוצץ מאד מאד מאותן האומרים שאין צריכין להכריח עצמו לתפלה והיה מזהיר מאד להתפלל בכחות להכניס כל כחו באותיות התפלה. ועל המחשבות זרות הבאים בתוך התפלה היה מצוה לבלי להשגיח עליהם כלל רק יעשה את שלו ויתפלל כדרכו ואל ישגיח כלל על שום בלבול. ואל יחזיר פניו ומחשבתו אליהם כלל וכאשר מבאר מזה בספרים הנדפסים כבר (עין לקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן עב). גם אמר רבנו זכרונו לברכה שאי אפשר להתפלל כל התפלה בכונה כראוי, רק כל אחד ואחד אינו מתפלל כי~אם קצת מהתפלה בכונה כנראה בחוש שאחד אומר קטרת בכונה ואחד אומר פסוקי דזמרה בכונה וכו' וכיוצא בזה. וראיתי בכתביו תורה על זה, אך לא זכיתי להעתיקה. וקצת מה שאני זוכר משם הוא שזה בחינת מה דאיתא בתקונים (בדף לב:) דאית מארי דידין ואית מארי דרגלין וכו'. זה בחינה הנ"ל, שכל אחד מתעורר וזוכה להתפלל בכונה חלק מהתפלה כפי בחינתו. על~כן אל יפל לב אדם בראותו שזכה להתפלל קצת בכונה איזה חלק מהתפלה ופתאום נפסק ואינו יכול עוד להתפלל כראוי בשום אפן כי זה מכרח כנ"ל. וישתדל להתפלל שאר התפלה בפשיטות גמור. ואפלו אם לפעמים הוא מיגע עצמו ואינו יכול להתפלל כלל, אף~על~פי~כן אל יפל בדעתו מזה כלל כי זה כלל גדול שאסור לפל בדעתו בשום אפן אפלו אם יעבור עליו מה ואפלו אם אינו יכול להתפלל כלל רק יכריח את עצמו על~כל~פנים לדבר דבורי התפלה בפשיטות גמור כמו תינוק בבית~הספר ממש ויאמר כך כמה וכמה דבורים בפשיטות גמור. ועל~פי הרב יזכה ברחמיו יתברך להתעורר מזה עד שיחזר ויתלהב לבו מאד ויתחיל פתאום להתפלל בהתעוררות רק שלא יעמיד זאת לנסיון. כי בודאי כל אחד ואחד כפי מה שיודע בנפשו פחיתותו ראוי לו לדעת שהוא רחוק מאד מאד מתפלה. כי תפלה גבוה מאד מאד. וגבוה יותר מלמוד התורה. ומהיכן יזכה לעבודה גבוה כזו. על~כן עליו לעשות את שלו: להתחיל דבורי התפלה בפשיטות גמור, אדון עולם אשר מלך וכו', ויטה אזנו מה שהוא אומר ויצמצם את מחשבתו מאד שלא תתפזר מחשבתו לחוץ רק שתהיה כל מחשבתו בתוך דבורי התפלה ויתפלל כך כסדר בפשיטות גמור אפלו בלי התעוררות וחיות והתלהבות וילך כך בתפלתו כמה וכמה מלות או כמה דפין עד שבתוך כך יעזרו ה' ברחמיו להתעוררות וכו' כנ"ל. ואם לפעמים אינו זוכה בכל התפלה להתעוררות, מה לעשות. אם יזכה יוכל לדבר אחר~כך איזה קפיטל תהלים או בקשה ותחנה אחרת בכונה. הכלל שהאדם צריך להכריח עצמו בכל הכחות לכל הדברים שבקדשה מאד בפרט לתפלה ואם אף~על~פי~כן אינו זוכה, אסור לו לפל בדעתו כלל, ויחזק את עצמו ויחיה את עצמו בכל מה דאפשר, וכבר מבאר מזה הרבה בספרים הנדפסים. ויזהר מאד להתפלל בשמחה ולהרגיל עצמו שתהיה התפלה בנגון של שמחה. ויראה לשמח את עצמו קדם התפלה ולהחיות את עצמו בכל מה דאפשר, ולחפש למצא בעצמו איזה נקדה טובה כדי לזכות לשמחה שיוכל להתפלל בשמחה. וכבר מבאר מזה במאמר אזמרה לאלהי בעודי וכו', עין שם היטב. ויש בענין זה של תפלה הרבה הרבה לספר אך אי אפשר לבאר בכתב כי~אם קצת ראשי פרקים. והמשכיל החפץ באמת, יבין היטב את כל דברינו כי הם עצות נפלאות ונוראות, אמתיות ותמימות. גם יעין היטב במאמר תהומות יכסיומו, מה שכתב שם על פסוק: צהר תעשה לתיבה וכו' בסימן ט' ובסימן קי"ב. והטה אזנך ושמע ופקח עינך וראה שם היטב באמת, מה דאיתא שם מענין האמת שעקר הוא האמת. שכשמבלבלין את האדם בתפלתו ובעבודתו מאד מאד בכמה מיני בלבולים, העקר הוא האמת שיראה בתפלתו לדבר על~כל~פנים הדבור באמת בפשיטות באיזה מדרגה שהוא וכו', עין שם היטב. ועל~ידי זה תזכה בודאי לתפלה. אם תרגיל עצמך לקים מה שנאמר שם באמת. גם הוא כלל גדול בכל עבודת ה' כמבאר שם, עין שם:

גם שמעתי שאמר שכל התנועות שעושין בשעת התפלה בידים וכיוצא, זה בחינת וידוהי כתבין רזין וכו' הנאמר בתקונים (דף מד:):