מאגר ספרי קודש

כשבאה נשמה לעולם אזי אותה הפעלה של אותה הנשמה מתחלת להתעלות, כגון אם הנשמה של חכם אזי החכמה מתחלת להתעלות ועולה למעלה למעלה מיום הולדו עד יום הסתלקותו. וכן אם היא נשמה של מלכות אזי תכסיסי מלחמה ועסקי המלכות מתעלין. ולפי מהות החכמה, איזה חכמה שהוא, אותה החכמה מתעלית בעת שבא הנשמה להעולם, וכן לפי מהות המלכות, אם הוא מלכות הרשעה או מלכות טובה. הכלל אותה הפעלה של אותה הנשמה מתחלת להתעלות מיום ביאת אותה הנשמה לעולם. ויש בימי חייו של האדם ימי עליה וימי עמידה וימי ירידה כגון אם ימי חייו שבעים שנה או שמונים שנה, אזי שליש ימיו הם ימי עליה ושליש ימי עמידה ושליש ימי ירידה דהינו ששליש ימיו עולה מעלה מעלה עם כל הכחות, ושליש ימיו הוא עומד, ואחר~כך שליש ימי ירידה. וימי עמידה הוא במלואה שאז כל הכחות בשלמותן ובמלואן. והוא בחינת נגוד הלבנה. כי הלבנה בשעת המולד היא קטנה ואחר~כך עולה ונגדלת עד שבאה נגד השמש, ואזי הוא בחינת עמידה. ואחר~כך יורדת ונקטנת. וסגלת הלבנה היא לחלוחית, ועל~כן הים מעת מולד הלבנה מתחיל לעלות ולהגביה עצמו למעלה למעלה ואחר~כך בסוף החדש נופל ויורד ונקטן:

ודע שהדבורים שמדברים ברבים, כל מה שהעולם הם רבים יותר הדבורים נמתקים ביותר. וזה בחינת של ההינו דאמרי אנשי, שהם דבורים של גויים ואחר~כך כשבאו בתוך ישראל שנדברו ביניהם על~ידי זה נמתקו ונעשו מהם דברים עליונים. וזה בחינת מי הים שהם מלוחים ואי אפשר לשתותם וכשהולכים דרך הרים של חול על~ידי זה נמתקים כי החול ממתיק המים ואזי ראוין לשתות (ולא באר יותר):