חן
חלק ראשון:
א . עַל-יְדֵי צְדָקָה זוֹכֶה לְחֵן.
ב . עַל-יְדֵי שִׁפְלוּת זוֹכֶה לְחֵן.
ג . לְחֵן יַכְנִיס אוֹרְחִים.
ד . גַּם יִשְׁמר אֶת עַצְמוֹ מִמַּאַכְלֵי אִסּוּר, וְיִשְׁמר אֶת פִּיו מִדִּבּוּר אָסוּר.
ה . מִי שֶׁמְּפַזֵּר מְעוֹתָיו בִּשְׁבִיל לִקְנוֹת לְעַצְמוֹ רַב לִלְמד מִמֶּנּוּ, עַל-יְדֵי זֶה יִמְצָא חֵן. ו. כְּשֶׁתַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתֶיךָ, תִּמְצָא חֵן.
ז . עַל-יְדֵי תּוֹכָחָה תִּשָּׂא חֵן.
ח . שֶׁמֶן-זַיִת מְסֻגָּל לְחֵן.
ט . סְגֻלָּה לְחֵן תִּכְתּב עַל קְלַף; כֶּסֶף וְזָהָב חֶסֶד וֶאֱמֶת אַלּוּף.
י . עַל-יְדֵי הַיִּרְאָה מִתַּלְמִיד-חָכָם תִּזְכֶּה לְחֵן.
יא . דִּבּוּרִים הַיּוֹצְאִים בְּנִיחוּתָא נִתְקַבְּלִים אֵצֶל בְּנֵי-אָדָם.
יב . יֵשׁ דָּגִים שֶׁהֵם מְסֻגָּלִים לְחֵן.
יג . עֵסֶק הַתּוֹרָה בַּדֶּרֶךְ נוֹתֶנֶת חֵן.
חלק שני:
א . כְּשֶׁאָדָם בָּא לְעִיר לָדוּר, יִשְׁלַח בָּשָׂר לַעֲנִיֵּי הָעִיר, וְעַל-יְדֵי זֶה יִשָּׂא חֵן בְּעֵינֵי שָׁרֵי הָעִיר.